אמר כי הדבש עם היותו מזון טוב ונאות וערב אל החיך מכל דבר זולתו האכילה בריבוי ממנו אינו דבר טוב. ומלת הרבות הוא שם על דרך הרבות גנותיכם שעניינו הריבוי או יהיה הרבות מקור ויהיה עניינו אכול דבש והרבות ממנו לא טוב. וכן חקר כבודם של דיעות הנבדלות מחומר והידיעות הנעלמות ואם לא נזכרו לא כבוד. כלומר אע"פ שהחקירה בהם וכיוצא בהם טובה ונאותה הריסת הגבול בהשגתם איננו כבוד ומלת לא משרתת במקום שנים ור"ל אכול דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם לא כבוד. או יאמר וחקר כבודם של דיעות הנבדלות צריך להיות דרך כבוד כלומר בענין שלא יהרוס הגבול והוא דומה לאמרו אכול דבש הרבות לא טוב. וכן חקר כבוד צריך להיות דרך כבוד ולא להרבות החקירה בהם במה שריבויו מזיק. ואפשר שזה הפסוק דבק בעניינו לפסוק הקודם לו שאמר מעיין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע שעניינו שהוא דבר בלתי נאה ומתקבל שיהיה הכח השכלי נמשך אחר יצר התאוה ולא ישיג המושכלות ולפיכך אמר לא תחשוב שהכונה מאתי שהשכל האנושי צריך שיכלה כל עתותיו במושכלות עד שיעמוד בעבורם משומם לא כי אכול דבש הרבות לא טוב אמנם חקר כבודם והיא החקירה לשים כל איש ואיש מהם על מקומו וכבודו הוא כבוד כלומר הטוב והנאות הוא לתת לכל כח מכחות הנפש והגוף כראוי לא יכבד האחד ויבזה האחר ללא סבה מחייבת.
ואחרי שהזכיר כי בית חבר הוא ענין רע אמנם לחקור כבוד האוהבים לעתים רחוקות הוא דבר של כבוד הזכיר הסבה ואמר כי אין כל אדם חכם ותמצא אנשים שחברתם רעה מזיקה ומסוכנת ולדמיון עיר פרוצה אין חומה כן תמצא איש שאין מעצור לרוחו וכל רוחו יוציא כסיל ולא תתערב בחברה עמו ואם יכבדוהו לא יועיל ואינו דבר ראוי כי כשלג בקיץ וכמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד.