הפסוק הזה הוא מבחר הפסוקים הצריכים לנו בדורינו זה ולכן ראיתי להרחיב המאמר בו ולזכור בו עניינים גדולי התועלת. וצריך לנו להקדים דברים צריכים לנו בפירוש הפסוק הזה והוא שצריך לדעת כי לשכל האנושי השגות אין בכחו ובטבעו שישיגם ובמציאות נמצאים עניינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסבה מן הסבות אבל שערי השגתם נעולים לפניו ובמציאות דברים ישכיל מהם ענין ויסכל עניינים ואין בהיותו משיג מתחייב שישיג כל דבר כמו שלחושים השגות ולא ישיגום על אי זה מרחק שיזדמן. וכן שאר הכחות הגופניות שהאיש על דרך משל אעפ"י שהוא יכול לשאת ב' ככרים אינו יכול לשאת עשרה ויתרון אישי המין זה על זה באלו ההשגות החושיות ובשאר הכחות הגופניות נגלה ומבואר לכל אדם אלא שיש לו גבול ואין הענין הולך על אי זה מרחק שיזדמן ואי זה שיעור שיקרה. וכן הדין עצמו בהשגות השכליות האנושיות יש יתרון לאישי המין זה על זה בהם יתרון רב וזה היתרון גם כן אינו ללא תכלה אבל לשכל האנושי גבול בלא ספק יעמוד אצלו ויקרה בהשגות השכליות מפני שהם נתלות בחומר דבר ידמה למה שיקרה להשגות החושיות והוא שאתה כשתעיין בעיניך תשיג מה שיש בכח ראותך שתשיגהו וכשתכריח עיניך ותפליג בעיון ותטרח לעיין על דוחק גדול יותר ארוך ממה שבכחך לעיין בדוחק או תסתכל בכתיבה דקה מאד או פתוח דק שאין בכחך להשיגו ותכריח ראותך לראותו לא יחלש ראותך מזה אשר לא תוכל עליו לבד אבל יחלש גם כן ממה שבכחך שתשיגהו ויחלש ראותך ולא תראה מה שהיית יכול להשיגו קודם הפלגת ההבטה וההטרחה. וכן ימצא כל מעיין בחכמה מן החכמות עניינו בענין המחשבה כי אם ירבה המחשבה ויטריח כל רעיוניו יבהל ולא יבין אז אפילו מה שדרכו להבינו כי ענין הכחות הגופניות כולם בזה הענין ענין אחד. וכיוצא בזה יקרה לך בהשגות השכליות והוא שאתה אם תעמוד על הספק ולא תונה את נפשך להאמין שיש מופת במה שאין עליו מופת ולא תתחיל לדחות ולגזור בהכזיב מה שלא בא מופת על סותרו ולא תשתדל להשיג מה שלא תוכל להשיגו כבר הגעת אל השלימות האנושי ותהיה במדרגת ר' עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום בעיינו באילו העניינים האלוהיים. ואם תשתדל להשיג למעלה מהשגתך או תתחיל להכזיב העניינים אשר לא בא מופת על סותרם או שהם אפשריים ואפילו באפשר רחוק תגיע כאלישע אחר. ואינו שלא תהיה שלם לבד אבל תשוב יותר חסר מכל חסר ותתחדש לך אז תגבורת הדמיונים ונטות אחר החסרונות והמדות המגונות ואחר הדיעות הנפסדות לטרדת השכל ולהכבות אורו כמו שיתחדש בראות מן הדמיונים המכזבים מינים רבים עם חלשת הרוח הרואה בחושים וכאשר יפצרו בעיון לדברים המאירים או לדברים הדקים.
ובזה והענין אמר החכם דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו וכן הביאוהו רז"ל משל על אלישע אחר. ומה נפלא זה המשל שהוא דמה החכמה במאכל וזכר הערב שבמזונות והוא הדבש. והדבש בטבעו כשירבו ממנו יעיר האצטומכא ויביא הקיא וכאלו אמר שטבע זאת ההשגה עם גדולתה ועצמותה ומה שבה מן השלימות אם לא יעמדו בה אצל גבולה וילכו בה בשמירה יהפך לחסרון כאוכל הדבש אשר אם יאכל כשיעור יזון ויערב לו ואם יוסיף יאבד הכל. לא אמר פן תשבענו וקצת בו אלא והקאתו. ואל זה הענין גם כן רמז באמרו אל תתחכם יותר למה תשומם ואל זה רמז וכתב באמרו ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ואל זה כוונו רז"ל באמרם במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות. ר"ל שאתה לא תשלח שכלך במה שאי אפשר לאדם להשיגו כי העניין אשר אין בטבע האדם להשיגו העסק בו מזיק מאד. ואין הרצון באלו הכתובים אשר אמרום החכמים והנביאים ז"ל לסתום שער העיון לגמרי ולבטל השכל מהשיג מה שאפשר להשיגו כמו שיחשבו הפתאים והמתרשלים אשר ייטב להם שישימו חסרונם ופתיותם שלמות וחכמה ושלמות זולתם וחכמתם חסרון ויציאה מן הדת שמים חושך לאור ואור לחשך.
אבל הכוונה כולה להגיד שיש לשכל האנושי גבול יעמוד אצלו ומי שיהרוס וירצה לעבור הגבול נקרא מקצץ בנטיעות. ובעבור שיעדתי במקומות רבים מפרושי לבאר ענין קצץ בנטיעות ראיתי להרחיב בו המאמר לרוב התועלת שיהיה לאנשי דורינו בזה הפירוש. ואמרו כי זה המאמר שזכרוהו רז"ל באלישע אחר שקצץ בנטיעות סובל פירושים רבים. האחד מהם הוא שבעת שנכנס לפרדס כלומר שנכנס לעיין באלוהיות הוא לא נכנס אל גן החכמות הדרך הישר הראוי לדרוך בו כי הוא בלבל סדרי החכמות והשחית ערוגות החכמה האלהית ומטעי בשמיה. ובעבור שרז"ל המשילו החכמה האלהית אל פרדס מלא עץ כל פרי קראו מקצץ בנטיעות הפרדס והענין שהרס הגבול ולא נכנס אל גן החכמות הדרך הישר הראוי לדרוך בו שלא למד הצעות החכמות ולא הקדים מה שראוי להקדים ולא אחר מה שראוי לאחר ומתוך כך נתבלבלו דעותיו ותפש דעת בלתי אמתי והפסיד בעבור זה כל מה שקנה מן החכמה ושב חסר מכל חסר וכמו שהיה לו ליהנות מכל עצי הפרדס ולהשתעשע בו הוא השחית וקצץ נטיעות הפרדס. גם נוכל לומר כי אמרו קצץ בנטיעות ר"ל כי הוא בהשכילו המושכלות והוא הכנסו בפרדס וראה כי כל המצות המעשיות הם בעבור הדיעות והכוונות שיקח השכל מהם. הניח המצות המעשיות בחשבו כי תספיק הכוונה לבדה וחטאו גדול מאד מפני שהדיעות והאמונות והכוונות אם לא יהיו להם שרשים והם מעשים אשר בעבורם יזכור האדם הכוונות ההם לא יהיה להם מעמד וקיום וזה מבואר כי בעשות האדם המעשה והיא המצוה המעשית יחשוב בלבו מה הסבה אשר בעבורה נצטוו עליה. ומתוך כך הדעות והאמונות יתקיימו בהיות להם שרשים והם המצוות המעשיות כי בשמרינו השבת בכל שבוע תקח נפשינו מזה דעת אמונת חדוש העולם וכיוצא בזה מכל מצוה מעשית. ובעת שלא יהיו המצות המעשיות נמצאות הדעות והאמונות לא תעלנה על לב. ואלישע אחר שנזכר עליו שקצץ בנטיעות ר"ל שהוא הניח המצות המעשיות שהם נטיעות הפרדס ר"ל שהם שרשי הדיעות והאמונות כי הדיעות נמשלות אל הפרי שהוא התכלית המכוון מן הנטיעה. והמצות המעשיות נמשלות אל הנטיעות אשר תכליתם להוציא הפרי וכמו שהפירות לא ימצאו רק באמצעות הנטיעות כן הדיעות והאמונות לא יתקיימו ולא ימצאו כי אם בהיות להם מעשים יקיימום. וכבר ידעת שהחכם שחבר הספר הזה נכשל בכיוצא בזה והוא שאמר אני ארבה מן הסוסים אע"פ שצותה התורה שלא ירבה מהם המלך ולא אשיב את העם מצרימה וכן אני ארבה מן הנשים אע"פ שהוזהרנו מהם ולא יסור לבבי ובכולם נכשל שהוריד העם מצרימה למען הרבות סוס ולעת זקנתו נשיו הטו את לבבו. ואם קרה זה בחק חכם כמוהו כל שכן שיקרה בזולתו ממשיגי החכמה ולפיכך קללה התורה בעלי הדעת הזה ר"ל מניחי המצות המעשיות ואמר פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' וגו' והיה כשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר וגו'. כלומר הרשע הזה יאמר שלום יהיה לי ובשרירות לבי ארצה ללכת להניח המצוות המעשיות ותספיק לו הכוונה בהם בלבד והוא אמרו למען ספות הרוה את הצמאה קרא הכוונה הנמשכת מענין המצוה רוה כלומר שלימה ושביעה ותמימה לפי שהמעשה מבלעדי הכוונה לא יספיק ובהיות המעשה והכוונה יחד אז יהיה הדבר על שלימותו ובעבור שהכוונה היא התכלית מן המצוה קראה רוה וקרא המעשה צמאה בעבור שאיננו התכלית ואם הוא להגיע אל התכלית ואמרו ספות הוא נגזר מן למען ספות חטאת על חטאת ויהיה ענין הפסוק כן כלומר הרשע יאמר בשרירות לבי אלך ואסתפק בכוונה ואניח המצות המעשית בעבור שהוא רואה שיש יתרונות ותוספת מעלה אל הכוונה והיא הנקראת רוה על המצוה המעשית והיא הצמאה. וגם אם יהיה ספות נגזר מן ספו תמו פן תספו יהיה ענין הפסוק כן שהוא יאמר אלך בשרירות לבי בעבור חשבו שהרוה והיא הכוונה תכרית ותשמיד הצמאה והיא המצוה המעשית כלומר שהיא בלעדיה תספיק ואין צריך אל המעשית ולפי שהענין הזה והוא הנחת המצות המעשיות הוא דבר מביא להחטיא האדם הכונה כמו שישחיתו הפירות בקציצת הנטיעות קללה התורה בעלי הדעת הזה ואמר לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא וגו'. ואמר בסוף הפרשה על הענין הזה הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת כלומר אע"פ שהנסתרות והם הדיעות והאמונות והכוונות שהם נסתרות ונרמזות מן המצות המעשיות הם לה' אלהינו כלומר הן מה שכוון מן המצות המעשיות ה' אלהינו מכל מקום הנגלות והם המצות המעשיות לנו ולבנינו מוטל עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת כלומר אין לנו להניח המצות המעשיות בעבור שלא נצטוינו עליהם אלא בעבור הדיעות והכוונות שכוונו מהם רק אנו ובנינו עד עולם חייבים לעשותם לפי שהם השרשים והנטיעות נושאי פרי הכוונות והדיעות האמתיות ולפיכך אחר שהניח המצות המעשיות נקרא מקצץ נטיעות הפרדס נושא פרי כוונות והדעות. גם נוכל לומר כי אומרו קצץ בנטיעות סובל פירוש אחר זה שהוא נכשל במה שנכשלו בו אצילי בני ישראל הנאמר עליהם ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר וזה שהם השיגו השכל הפועל העשירי שהיא המעלה התחתונה ממעלות השכלים הנבדלים והוא הנקרא אישים מפני שמעלתה קרובה ממעלת האיש או בעבור שהוא חותם תכנית נותן צורה לכל הפרטים השפלים למגדול ועד קטן לפי אחת הדיעות ולפיכך נקרא שר העולם כלומר שר זה העולם השפל כי כמו שנמשך מכל אחת ואחת ממעלות השכלים הנבדלים גלגל אחד עד שנמשכו תשעה גלגלים מן התשע מעלות של שכלים הנבדלים כן נמשך החומר הראשון וד' צורותיו וכל מה שהורכב מהן מזה השכל העשירי. ולפי דעת קצת הפילוסופים זה השכל העשירי פעולתו היא להוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל בלבד. ויש לדעת כי כל הדיעות הנבדלות אין אחד מהן סבה ראשונה לדבר מן הדברים שהם מסובביהם רק הכל בהשתלשלות מהסבה הראשונה ולפיכך נקראו משרתי ה' ית' ועושי רצונו. וטעות אצילי בני ישראל וטעות אחר שקצץ בנטיעות היה אחד וזה שהם בראותם בעין שכלם השכל הפועל העשירי נותן צורות כל השפלים מצומח ובעלי חיים ואדם לא חשבו שיהיה הכל בהשתלשלות מהסבה הראשונה רק חשבוהו שיהיה סבה ראשונה אל החומר הראשון וד' צורותיו ואל מה שיורכב מהם והמשילו זה הדבר לאדם שהוא מקצץ הנטיעות כלומר מקצץ הענפים מגוף האילן וזה כי דבר ידוע הוא כי הענפים נושאי הפרי אינם הם לבדם סבה למציאות הפרי רק הענף הוא חלק קטן יונק מגוף האילן ומי שהוא מפריד במחשבתו הענף מן האילן ויחשוב שיהיה הענף דבר נפרד בפני עצמו והוא לבדו מבלעדי דבקותו אל גוף האילן וינקותו ממנו יעשה מה שיעשה הוא מאמין דעת בטל כי כל מה שיפעל הענף לא יפעל רק במה שינק מגוף האילן וכן הדיעות הנבדלות בכללם יעשו מה שיעשוהו מתת המציאות אל אשר ימשך מהם מציאותם במה שיקבלו מן השפע והאצילות מן הסבה הראשונה לא שיהיו הם סבה ראשונה אל מה שיקנה מציאות באמצעותם ולפיכך נקרא אחר מקצץ נטיעות הפרדס כלומר שהנטיעה שאינה פועלת דבר מעצמה רק בהשתתפותה אל גוף האילן ויניקתה הכח ממנו קצץ אותה והפרידה במחשבתו ושם אותה דבר בפני עצמו פועל מעצמו ושיהיה הוא סבה ראשונה אל החומר הראשון ואל מה שיורכב ממנו ולא שיהיה הכח הנמשך ממנו נמשך ונשפע מן הסיבה הראשונה אשר כל שפע וכל אור וכל מציאות וכל חיים משם. ואולי כוונה התורה באמרה ולא תשתחוה לאל אחר ונכתבה הרי"ש במלת אחר בשינוי לרמוז שיתעורר האדם ולא יחשוב האלוה אשר כיון אחר באלוהותו ודע זה העיקר והתבונן אליו. הארכנו בדברים האלה לפי שהם פינות דתינו וראוי להעיר בני אדם עליהם שלא יכשלו בהם. ונחזור אל ביאור הספר.
וזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו שאמר באורך אפים יפותה קצין ולשון רכה תשבר גרם ואמר כשיהיה הקצין ארך אפים ואתה תתמיד בביתו כדי לפתותו עצתי היא שתעשה הדבר במדרגה כדי שלא יקוץ בך מתוך התמדתך בביתו ואמר כי כמו שמצאת דבש יש לך לאכול דייך פן תשבע ממנו יותר מדאי והקאתו כן הוקר רגלך מבית רעך וכל שכן מבית הקצין פן ישבעך ושנאך והזהיר גם כן מהעיד עדות שקר ברעך בסבת היות הקצין מתפתה בדבריך כי מפיץ וחרב וחץ שנון כן העונה ברעהו עד שקר ולא תבטח באהבת הקצין אחרי היותו בוגד ומתפתה בדבריך כי כשן רועה ורגל מועדת כן הוא מבטח בוגד ביום צרה. וביום הגיע צרתך לא תחשוב שיועילוך פתוייך עוד כי לדמיון מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר כן השר בשירים על לב רע כלומר בעת שיהיה לב הקצין רע כנגדך. ואם תאמר שהאיש שתכוון להזיקו באמצעות הקצין הוא שונאך ומתוך כך תרצה להזיקו עצתי היא שאם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים וכמו שרוח צפון יכניע הגשם ויסירנו מלפניו כן פנים נזעמים שיראה לך הקצין יגרשו אותך מלפניו ברצותך להכות רעך בסתר על ידו.