משכיות הם התפוחים המסובכים כלומר אשר בהם מקומות פתוחים דקי העינים מאד כמעשה הצורפים ונקראו כן מפני שיעבור בהם הראות תרגום וישקף ואיסתכי. ואמר כי משל תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאד הוא הדבר הדבור על אופניו וראה מה נפלא זה המשל בתאר הענין הנמשל המתוקן. וזה שהוא אומר שהדבר שהוא בעל שני פנים כלומר שיש לו נגלה ונסתר צריך שיהיה נגלהו טוב ככסף וצריך שיהיה תוכו טוב מנגלהו עד שיהיה תוכו בערך אל גלויו כערך הזהב אצל הכסף. וצריך שיהיה בו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו כמו זה התפוח של זהב אשר כסוהו בשבכת כסף דקת העינים מאד וכשיראה מרחוק או בלתי התבוננות טוב יחשוב הרואה שהוא תפוח של כסף וכשיסתכל בו איש טוב הראות הסתכלות טובה יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב. וכן הם משלי הנביאים ע"ה נגליהם חכמה מועלת בדברים רבים מכללם תכון ענייני הקבוצים האנושיים כמו שיראה מגילויי זה הספר ומה שידמה לזה מן הדברים ותוכם חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמתתו.
ואפשר שזה הפסוק דבק עם הפסוק שלפניו שאמר ריבך ריב את רעך וסוד אחרים אל תגל והענין אל תגלה סודות אחרים ושתוק מן הדבור שמביא היזק וכוון אל הדבור שתשיג ממנו תועלת כי כתפוחי זהב כן הוא הדבר הדבור על אופניו כלומר על הפנים הראויים והמכוונים מדבור האדם. כי לדבור הטוב מעלות נפלאות כי לדמיון נזם זהב וחלי כתם כן הוא כשיהיה מוכיח חכם על אזן שומעת. וצנת שלג ביום קציר כן הוא הציר הנאמן לשולחיו ונפש אדניו ישיב בדבריו והפך זה כשיהיה הדבור בשקר ובדומה לו מן הדבור הבלתי ראוי כי לדמיון העת שיהיו בו נשיאים ורוח וגשם אין כן הוא האיש המתהלל במתת שקר. ויש מעלה גדולה לדבור הלשון כי כשיהיה לקצין ארך אפים שלא יחתוך המשפט בעתו יפותה הקצין בדברי המדברים אליו להסירו מעשות המשפט ולשון רכה שתהיה למדברים אליו תשבור עצמיו של קצין.