אמר החכם הזה לזרז האנשים ולקרבם אל מדת החריצות והזריזות ולרחקם ממדת העצלות שהוא עבר על שדה איש עצל כלומר שהוא עבר מדרך השדה של איש העצל. וגם עבר מדרך הכרם של אדם חסר לב וראה והנה עלה השדה והכרם כל אחד מהם קמשונים וזהו דרך השדה שלא יעבד ולא יזרע שהוא יעלה קוץ ודרדר וכן דרך הכרם שלא יזמר ולא יעדר לעלות שמיר ושית. וראה גם כן שהגדר מהאבנים שעושים האנשים לשדות ולכרמים שלא יהיו למשלח שור ולמרמס שה נהרסה.
ואמר החכם כי הוא ראה זה הדבר בעברו עליהם וכאלו אמר לא הרגשתי בעניינים עד שראיתי כך וכך ואמר כן דרך משל כי אם יעמוד האדם בחדרי חדרים עובר שכלו ורואה בעין לבו אשר יקרה לשדות האנשים העצלים ולכרמי האנשים חסרי הלבב. ואפשר כי בעבור שהזכיר השדה והכרם שעל השדה אמר והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים ולא הזכיר בו גדר לפי שמדרך השדות שאין להם גדר אבנים לפי שהם רחוקים מן היישוב ואין ההיזק מצוי בהם. וגם שבעבור גודל השדה יתייאש האדם מעשות להם גדר אבנים כי לא יספיק עשרו אל זה.
ואומר על הכרם וגדר אבניו נהרסה כי מדרך העולם לעשות גדר אבנים לכרמים בעבור שהם קרובים לעיר וקרובים להיזק בעבור זה ודרך האנשים ליטע בהם עץ כל פרי וחמלת אדם על ממונו כחמלתו על גופו ויוכל האדם לעשות גדר אבנים לכרמו מפני שהכרם הוא קטן בערך אל השדה.