אמר כי הראוי לאדם בתחלת עניינו שיכין המלאכה אשר לו חוץ לעיר והיא עבודת האדמה לפי שהוא הדבר ההכרחי למחייתו כי במעשה ההוא ישבע לחם ולא ישתדל בתחלת עניינו לבנות בית לשבתו לפי שבנין הבית היא הוצאה גדולה ונויי הבית החדש ויופיו אינם הכרחיים ולפיכך אמר בתחלת ענייניך הכן מלאכתך אשר לך חוץ לעיר והיא עבודת האדמה. ועתדה בשדה לך ר"ל וזמנה והכינה נגזר מן העתידים עורר לויתן. להיות היהודים עתידים. כמלך עתיד לכידור. והכנוי במלת ועתדה שב אל המלאכה ועניינו וזמן מלאכתך בשדה שהוא שלך. או יהיה ביאור לך בעבורך ולצורך מחייתך.
אחר ובנית ביתך נגזר מן ולא אחר הנער שעניינו העכוב כלומר התעכב ותבנה ביתך. או התעכב לבנות ביתך. או יהיה עניינו ואחר זה תבנה ביתך.
ואפשר שכיון באמרו הכן בחוץ מלאכתך שישתדל האדם תחלה על השלימות הראשון והוא שלימות הגוף הראוי להקדים אותו לשלמות הנפש וקרא אותו חוץ בעבור שזה השלמות איננו לדבר הוא לו עצמו רק הוא לנכרים ולזרים מעצמותו. ואמרו ועתדה בשדה לך כוון בו אל שלימות המדות אשר לנפש. ובאמרו אחר בנית ביתך כוון אל השלמות האחרון והוא אשר יהיה באחרונה ולא יגיע אליו האדם רק אחר שלמות המדות ותקונם.
גם נוכל לומר שאמרו הכן בחוץ מלאכתך כלומר שיתעסק תחלה בלמודיות וקרא הלמודיות כן מפני שהן הכנות והצעות בלבד על הדרך שאמרו רז"ל עדיין בן זומא מבחוץ בהתעסקו בלמודיות. ואמר מלאכתך מפני שהן נמצאות בנפש האדם בלבד כי אין לנקודה ולקוים הנזכרים במלאכת השיעור מציאות חוץ לנפש ולא לדברים הנזכרים במלאכת ההגיון אבל הטבעיות הם נמצאות בכל המעשים ולפיכך המשילם בשדה באמרו ועתדה בשדה לך וכשיחרוש אותו האדם והוא שידרוש אותם כראוי יוציא תבואה עם שאר מיני עשבים ואחר כך כן יבנה ביתו כי שם תעמוד נפשו ולפיכך אמר ובנית ביתך ולא אמר כן על השדה כי הוא עושה הבית לא השדה ואל זה רמז גם כן באמרו לעבדה ולשמרה כי העבודה היא בטבעיות והשמירה היא באלוהיות כי הם שמירת הכל כדרך הבית שהכל נשמר בו. וכשם שתכלית הבית הוא להגן מקור ומחום ומרוח וממטר ולשבת שם ולנוח כן תכלית החכמה היא להגן מכל ההפכים ולהתלונן בצלה לעד או רצה באומר הכן בחוץ מלאכתך שיעיין ויבחן במדות שאר בני אדם והוא הכנת מלאכתך ואחר כן יצמיח מדותיו והם השדה ואחר זה ראוי לבנות הבית והוא קניין החכמה.
ואחרי שזירז אותו להכין בחוץ מלאכתו ולהכין השדה לקראת העבודה ולבנות ביתו אמר אל תהי עד חנם ברעך כלומר השתדל בעבודת אדמתך לצורך מחייתך ולא תהיה עד חנם ברעך ואפי' אם הזיקך האיש ההוא אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו.