אמר אין ראוי לאדם להתרפות מקנות מן הממון הצריך וכן אין ראוי לו להתרפות מקניין החכמה ולקצר בעבודת ה' ית' שמו כי מי שהוא מתרפה ר"ל שהוא מתרשל מקניין ההון ומהשלמת נפשו בבוא צרה בעולם תחול עליו ויהיה כחו צר כי תקצר נפשו מדחות הנזק מעליו. וכן בבוא יום הצרה הגדולה והידועה אשר בו יפרד האדם מקרוביו וגואליו ורעיו ומכל מחמדי העולם אשר גדל עליהם והוא יום המות יהיה כחו צר והענין שלא יהיה עליו מלאך מליץ אחד מני אלף לאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. מצאתי בו דבר שראוי שיכופר בו עונו. או כוון באמרו התרפית ביום צרה שלא יבהל האדם לקורות הזמן ויכין לו לב אמיץ לעמוד כנגדם ולא יתרפה בחול עליו הצרות ולכן אמר אם התרפית בחול עליך הצרות ולא זמנת לב אמיץ ולב בוטח באלהים לעמוד כנגדם יצר כוחך ולא תוכל בסוף הענין לעמוד כנגדם אחרי שבתחלת הענין התרפית כנגדם ומצאוך בלב רפה וחלש.
או יהיה הפסוק הזה דבק אל הפסוקים הבאים אחריו והוא אמרו הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך ויהיה ענין הפסוק כן. אם התרפית ועמדת מנגד וישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים ביום צרה ר"ל בחול הצרה על אחרים ולא מהרת להושיעם צר כוחך כלומר בבוא גם עליך צרה וצוקה יהיה כוחך צר והענין שהאנשים יעמדו מנגד ולא יושיעוך כאשר עמדת אתה מנגד בבוא עליהם צרה וצוקה ולא הושעתם ומתוך שלא תמצא עוזר ועצה בצרתך יהיה כוחך צר כי לא יספיק כוחך להושיעך מצרתך ולכן העצה הנכונה שלא להתרפות בחול צרה על האנשים. ולכן סמך אל זה –