1
אמר כי מדרך העולם שאביו של צדיק ישמח על צדקת בנו ויתפאר בו כמו שיתעצב וידאג על כסילותו ורשעתו כשיהיה כסיל או רשע. והצדיק הוא האדם השלם במדותיו העושה צדק לנפשו ולא יתרשל בהצלחתה. ואבי הצדיק הוא אביו אשר ילדו. ויולד חכם הוא רבו אשר למדו החכמה ישמח בו גם כן. ורמז בזה הפסוק לשני מיני האבות והם האב והמלמד ששניהם נקראים בשם אב ואמר כי מטבעם ששניהם ישמחו בחכמת הבן או התלמיד ודומה למאמר האומר בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.