אמר שראוי לאדם שידבק במדת האמת ויחזיק בה אע"פ שיקנה אותה כלומר אע"פ שיזיקהו האמת ולא יניח האמת אע"פ שימכרהו כלומר אע"פ שיקבל תועלת בהנחת האמת והוא שכנה בלשון מכירה. ובא לומר כי האמת הוא כל כך דבר טוב ונכבד שאין ראוי לו לאדם שיניחהו אע"פ שיזיקהו. וכן אין ראוי לאדם שיניח האמת אע"פ שהנחתו האמת תועילנו.
ואחרי שהזהיר על האמת שידבק בו בין אם יועילנו בין אם יזיקנו אמר חכמה מוסר ובינה כלומר כמו שהזהרתיך להחזיק במדת האמת כן אני מזהירך בחכמה ובמוסר ובינה שתתנהג בכל אחד מהם על הדרך הזאת שתחזיק בהם אע"פ שיראה בהם שיזיקוך. ולא תתרשל מהם אע"פ שיראה בעיניך שיגע לך תועלת בהנחתם.
או יאמר אמת קנה כלומר ראוי לך שתקנה לנפשך מדת האמת ואל תמכור כלומר לא תניח המדה הזאת בשום ענין והמשיל הנחת החכמה למכירה כאדם שהוא מוכר דבר שלבו פונה מן הדבר ההוא. וכן חכמה ומוסר ובינה כלומר ראוי לך לקנותם ויהיו בנפשך קנין חזק ואל תמכרם כלומר שלא יהיו קניין רעוע שימחו מציורך ותפסידם.
ואפשר כי באמרו אמת קנה לא כוון בו אל מדת האמת רק כוון לומ' באמת קנה קניין חזק ולא תפסיד קניין החכמה והמוסר והבינה וכאלו אמר קנה קניין אמתי ולא תפסיד חכמה ובינה. והזכיר בפסוק הזה שלש החכמות לפי מעלתם כמו שהזכירם בתחלת הספר הזה באמרו לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. וכבר ידעת כי המכוון ממלת חכמה היא חכמה האלהית. והמכוון ממלת מוסר היא חכמה הטבעית והמכוון ממלת בינה היא חכמת הלימודים וצוה החכם הזה לקנות אלו הג' חכמות קנין אמתי וחזק בענין שלא יפרדו מנפשו.