אמר שהראוי לאדם שישמע בקול אביו והוא המולידו או לקול מוריו ומלמדיו והם האבות האמתיים שהולידו צלמו ודמותו והם שהוציאו הכח השכלי מכחות נפשו שהוא הדבר אשר בו נתעצם מן הכח האנושי אל הפועל האלוהי בעת שיצוהו אל הדרך הטוב ולסור מהדרך הרע. ואמר כי כמו שראוי לך לשמוע לדברי אביך ולקבל מצותו כן ראוי לך שלא תבוז לאמך ולדבריה ובעבור שהאשה מטבעה שהיא חסרת שכל ועצה לא אמר שישמע לדברי אמו רק אמר שלא יבוז לה כי היא [אמו] ואם היא חסרת שכל היא יועצת אותו לכוונה טובה.
ואפשר שקרא השכל אב ואמר שיתנהג אחר עצתו ואחרי שצוה שיתנהג בעצת השכל אמר לא תחשוב שכוונתי היא שתתרחק מן החומר לגמרי ותכאיבהו ותמנע ממנו הדברים ההכרחיים אינו כן רק עצתי היא שלא תבוז אל החומר והוא הנקרא אם ולא תמנע צרכיו ההכרחיים. ואמר אל תבוז על דרך שצותה התורה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. וכן אחרי שהנפש היא כגר והגוף לה כארץ אל הגר אין ראוי לתעב הגוף אחרי שהנפש היא כגר בו.
גם אפשר שקרא התורה ומצותיה וחוקותיה אם לפי שהיא השורש והעיקר ואמר אע"פ שאני מצוך לרדוף אחרי השכל הזהר שלא תבוז אל התורה והמצות בעבור שיש זמן גדול שנצטוינו בה כי התורה לא תדמה לשאר החכמות שהאחרונים ידעו בחקירתם ממנה יותר ממה שנגלה ממנה לראשונים כי זה יקרה בחכמות מפני שדרישתם וקניינם הוא על דרך הדרישה והחיפוש ועשיית המופתים והאחרונים יעמיקו בראיות הקדמונים ומופתיהם ויוציאו הדבר לאמתו ויתגלה להם מה שלא נגלה לראשונים. אמנם התורה נתנה האלהים ית' צרופה ובחונה לא יכחישוה המופתים אינה צריכה לראיות כבר צרפה ובחנה הבוחן לבות וכליות האלהים ית' שמו. ואפשר שכוון באמרו שמע לאביך זה ילדך רמז אל אבינו שבשמים ואמר שנשמע למצותיו ולא נבוז לתורתו הקדושה.