אמר כי בעת שתשב ללחום לחם כלומר לסעוד עם אדם נכבד לא תהיה אכילתך הנה והנה בכל מקום מהשלחן כמו שתעשה בהיותך בביתך שתקח מאיזה מקום שתרצה רק התבונן ותשם מגמתך לאכול ממה שהוא לפניך ולעומתך ולא תשלח ידך לקחת ממקום אחר. ושמת סכין בלועיך כלומר ואם תתאוה לקחת דבר שאינו לפניך קודם תשים סכין בגרונך ותמית נפשך קודם שתשליט אותה לקחת מדבר שאינו עומד לפניך. ואומרו אם בעל נפש אתה ר"ל אם אתה בעל תאוה. או יהיה אמרו בין תבין את אשר לפניך כלומר התבונן וחשוב מי הוא העומד לפניך והוא המושל שאתה סועד אצלו ואם תתאוה לעשות לפניו דבר בלתי ראוי קודם תשים סכין בלועיך והבי"ת במלת בלועיך שימוש.
ואמר אחר זה אל תתאו למטעמותיו של מושל לפי שמטעמותיו הם כמים אשר יכזבו כי אם תאכל היום ממטעמותיו לא תאכל מחר ואם תאכל מהם מחר לא תאכל למחרתם. ולפיכך אמר אחרי זה שזה הענין לא יתקיים לך לעולם רק ימי מספר אל תתאוה אליו. ואפשר שקרא המלך זקן וכסיל מושל לפי שהוא מושל בכסילים. ואמר כשיעלה בלבך להיות סר אל משמעתו ולהמשך אחר כסילותו בין תבין את אשר לפניך והוא ה' ית' המשקיף סתריך ונגליך ומלוא כל הארץ כבודו. ושמת סכין בלועיך כלומר קודם תהרוג עצמך ותענה חומרך בכל מיני ענוי אם תראה עצמך בעל נפש כלומר בעל תאוה. או יאמר ושמת סכין בלועך אם אתה חושש על נפשך המשכלת פן תאבד. ואמרו אל תתאיו למטעמותיו והוא לחם כזבים ר"ל אל תתאוה אל התענוגים הגופניים שאין להם מעמד וקיום רק תהיה תאוותך אל תענוגי השכל אשר לא יכזבו מימיו.