אמר כי בשכר מדות הענוה שתהיה באדם יגיע שיהיה לו יראת ה' ית' ויהיה לו עושר וכבוד וחיים. וכבר בארנו כי מדת הענוה לא תגיע אל האדם אלא אחרי שיכיר ערך עצמו ושפלותו בערך אל הנמצאות העליונות ואחרי שיבחן האדם ערכו ושפלותו כנגדם יהיה עניו ושפל וירא מאלהיו בהכירו כי הוא בריה שפלה אין מן הראוי שתחשב לכלום לשפלותה לולי גודל רחמי ה' ית' עליה ומתוך שיגיע אל יראת ה' תהיה ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה ויעשיר ומתוך שיעשיר ויהיה ירא ה' ועניו יכובד אצל בני אדם כי מדרך בני אדם שיכבדו גדולי המעלה. גם ימשך אחריהם חיים כי לא יהיה מכת הנאמר עליהם אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. רק יחיה החיים הטבעיים בשלוה ובהשקט.
ואפשר שקרא עושר הריבוי מן החכמה שיקנה בעבור מדת הענוה אשר בו כי מדרך המתגאים שלא יקנו מן החכמה דבר גדול כי לא ירצו להשפיל גאותם אל מלמדי החכמה ויבוזו לשכל מליהם לסכלותם ולפיכך אמר כי עם מדת הענוה תמשך יראת השם והעושר והוא הריבוי מן החכמה. והכבוד שיכובד בחייו בעבור מעלתו ונפשו תתכבד אחרי מותו עם נפשות החסידים. והחיים הם חיי העולם הזה וחיי הנפש המשכלת בעולם הנשמות והיותה צרורה בצרור החיים את ה'.
ואפשר שיהיה ענין הפסוק עקב ענוה יראת ה' ועקב יראת ה' יגיע האדם עושר וכבוד וחיים. כלומר עקב הענוה יגיע לעושר ולכבוד ועקב יראת ה' יגיע לחיים. וזה כי בעבור מדת הענוה שתהיה לאדם יכובד מאנשי החכמה המכירים מעלת מדת הענוה ויגיע אל העושר מצד שיהיה שמח בחלקו ולא יבקש המותרות. ומצד שלא יזיק אחר ולא יוזק בגופו או בממונו יגיע אל עושר שלא יגיע אליו מי שלא יגיע אל מדת הענוה. ובעבור יראת ה' שתהיה על פניו ולא יחטא יגיע אל חיי העולם הזה כי יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה. ויגיע אל חיי העולם הבא.