אמר כי מי שעושק וגוזל מן הדל המעט שנשאר לו כדי להרבות ממון לעצמו הוא ילך הלוך וחסור. או קרא מי שמונע החסד מן הדל עושק דל ואמר מי שמונע החסד מן הדל כדי שירבה ממונו הדבר הזה הוא נותן לזה העשיר שהוא עושק הדל דבר רע שיהיה עניינו אך למחסור כלומר שילך הלוך וחסור. והענין שהוא חושב שבמנעו החסד מן הדל ירבה ממונו והדבר ההוא שעושה נותן לו למי שהוא עשיר החסרון שילך הלוך וחסור הפך כוונתו שהיא להרבות לו.
ואפשר שקרא דל החלק השכלי ואמר כי מי שחומס הכח השכלי ומעבידו ומה שהיה ראוי ליתן אל הדל הוא נותן אל הכח הבהמי והוא שקרא עשיר הוא ילך הלוך וחסור כי המכוון מן האדם הוא שיעביד כחותיו כולם לשכלו וזה שהוא עושק הכח השכלי מן הכח והגדולה הראויה לו ונותן הגדולה לכח הבהמי ומעביד אליו כחותיו כולם ימצא לבסוף שהוא לא נטר כרמו המיוחד לו וטרח בעבור דבר שהוא נכרי מעצמותו ושגה בזרה והניח אילת אהביו ויהיה חסר מן החכמה שהוא החסרון שאין למעלה הימנו.