אמר כי כל חכמה וכל תבונה וכל עצה שיביאו לחשוב או לעשות דבר שיהיה כנגד מצות ה' אין לשמוע אליהם. ואפשר כי באמרו אין חכמה רמז לחכמה האלהית. ובאמרו ואין תבונה רמז אל חכמת הלימודים. ובאמרו ואין עצה רמז אל חכמת הטבע והחכמה המדינית. ואמר כי כל המופתים שיולדו מהם הן מענפי חכמת האלהות והן מחכמת הלימודים והן מן החכמה המדינית שיביאו לחשוב דבר או להאמין דבר שיהיה כנגד מצות ה' ית' אין לשמעם אף כי להאמינם. או כוון החכם לומר בפסוק הזה שאין שום חכמה ואין תבונה ואין עצה שתהיה באדם שיוכל להעזר בהם שינצל מאשר סבב בוראו ית' שיגיע אליו יהיה חכם או נבון או יועץ כולם שוים בזה שהם מעותדים אל מה שגזרה חכמת ידיעתו ית' שבחו ולחזק זה הענין אמר אחר זה סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה.
גם אפשר שכיון החכם לומר כי אחדות האל ית' הוא אחדות גמורה ואין לו תואר חוץ מעצמותו כי כאשר נתאר אותו בחכמה אין המכוון מן המאמר שתהיה חכמתו דבר חוץ מעצמותו רק הוא ועצמותו אחדות גמור וכן בכל התארים שיתואר בספרי הנבואה אין בהם דבר יוצא מעצמותו ובעבור שמצאנו הכתו' אומ' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ובתבונתו מחץ רהב. וכן עצת ה' לעולם תעמוד. וכיוצא בהם. אמ' לא תחשוב שהחכמה והתבונה והעצה המיוחסות אליו ית' יהיו עניינים נמצאים חוץ מעצמותו כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כלומר עומדים לנגדו דרך משל שיהיה להם מציאות חוץ מעצמותו כי הוא ית' וחכמתו ועצתו אחד אחדות גמור. ופי' לנגד כמו שויתי ה' לנגדי תמיד. ותלך ותשב לה מנגד. שעניינם לנוכח רחוק ממנו.