זה הפסוק דבק לפסוק שלפניו שאמר עד כזבים יאבד ואומר מעזות האיש הרשע שהוא עד כזבים ומעיז פניו ומעיד עדות שקר על האדם בפניו כי אם היה מעיד על חבירו שלא בפניו היה חלק מחלקי העזות ולא כעזות מי שיעיז על אדם בפניו. וישר הוא יבין דרכו ר"ל ואם השופט הוא ישר וחפץ בישרו שיתגלה היושר הוא מתבונן על דרכי העד הרשע לחקור עדותו ולמצוא האמת ולא יאמין בעדות כל מי שיזדמן. או יאמר כי הרשע הוא מעיז פניו להעיד על איש בשקר בפניו. אמנם העד הישר לא יעיז פניו להעיד שקר רק יתבונן במה שיש לו לעשות והדרך שיש לו לדרוך בעדותו. ואפשר שאמר העז איש רשע בפניו רמז כי האיש הרשע והכסיל ההורס לתת זבחו כלומר לחדש סברה ולתת דעתו החדש בעניינים האלוהיים הוא מעיז פניו לחייב דבר או לשלול דבר מדבר על פי סברתו בעזות ולא על פי השכל. ואמר בפניו ר"ל העז איש רשע פניו בעזות פנים אשר בפניו. אמנם האיש הישר הוא יבין הדרך הישרה שיש לו לדרוך ולא יחדש דעת לפי סברתו במה שאין שכלו מגיע ולפי זה הפירוש סמך אל זה אמרו אחר זה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. כלומר ראוי לאדם להזהר בעניינים האלוהיים שלא לגזור כפי מה שיחייב האדם בתחלת דעתו במה שאין שם מופת ואמר כי לא תועיל חכמה לאיש ולא תבונה ולא עצה שתהיה לו לנגד ה' כלו' בעניינים האלוהיים שאין השכל מגיע אל ידיעתם.