אמר כי האדם שהוא מעיד עדות כזב על חבירו הוא יאבד כי סוף שהאמת יעשה דרכו ויתגלה ויתפרסם שקרו ומתוך כך יאבד וזה שכל דת יעניש המעיד שקר בחברו ואם לא יאבדהו השופט יאבדהו האל ית'. ואיש שומע לנצח ידבר הם דברי המחבר והוא כמזכיר לכל אדם ואומר מה לאנשים לחטוא בעצמם ולא יזהרו ממותרי הדבור שאם יוציא אדם דבור קטן מפיו לא יוכל להשיבו לעולם. ואם האיש יאהב לשמוע ולא יאהב לדבר כמה גדולה מעלתו וזה שהוא לא הפסיד בשתיקתו מאומה כי לעולם יוכל לדבר ולומר הדבור ששתק ממנו.
ואפשר שזה הפסוק דבק לפסוק של מעלה ממנו שאמר זבח רשעים תועבה ואומר נתינת הרשעים זבחם והוא משל אל חדשם סברה ונתינת דעתם החדש הוא תועבה כי הם יעידו עדות שקר בנתינת דעתם החדש ומתוך כך יאבדו כלומר תאבד תקותם וטוב להם להמשך אחר קבלת התורה במה שאין השכל משיג לתת שם מופת כי איש שומע והוא האיש הנמשך אחר קבלת התורה לנצח יוכל לדבר דבריו ולהאמין דברי התורה לעולם יהיה שם מופת או לא יהיה וזה רצה באמרו לנצח ידבר. או יהיה ואיש שומע כל כלומר עד כזבים יאבד אבל אם העד שראה או שמע לנצח יוכל להעיד כך ראיתי וכך שמעתי.