אמר כי העצל לא ישתדל לקנות מכולת לביתו ודי מחסורו אשר יחסר לו בסבת עצלותו ומתוך כך בבוא העת שרעיו יקצרו פרי מעשיהם הוא רעב וצמא נפשו בו תתעטף והתאוה שיש לו היא תמית אותו וסבת מיתתו הוא כי מאנו ידיו לעשות כלומר שהוא התרשל לעשות מה שצריך לו ולביתו בעת שחבריו ישתדלו על זה ומתוך כך כל היום התאוה כלומר שתאותו לא תסור עם חסרונו רק תרבה ותגדל כל היום התאוה תאוה כלו' שתאותו לא תסור עם חסרונו רק תרבה ותגדל וכל היום הוא מתאוה אל קנייני העולם ולא יוכל להגיע אליהם. אמנם הצדיק הוא יתן לנפשו ולזולתו מה שראוי כי הוא יתן לנפשו כל הצריך וגם יתן ויחון לזולתו כפי היכולת. וכמו שיקרה בקנייני העולם כן יקרה בקניינים הרוחניים כי מי שהתעצל מקנות החכמה אעפ"י שהוא התעצל בזה עם כל זה יש לכל אדם כוסף טבעי אל ידיעת תכלית החכמה. אמנם אם יטריחוהו ללמוד הצעותיה ומונחיה הוא יתרשל מהם ויניח בקשתם ותשאר התאוה עומדת במקומה והוא אומרו תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות כלומר כי הוא התרשל מקנות החכמה על הסדר כפי המבוקש ממנה והתאוה ההיא לא תסור והוא אומרו כל היום התאוה תאוה כלומר שהוא ישאר על טבעו כוסף לידיעת תכלית החכמות והוא לא יוכל להגיע אליהם. או יאמר כי הסבה בהיות תשוקתו ממיתה אותו הוא שלא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא אבל ירבה תאוות ולא זולת זה ויקוה למה שאין כלי אצלו להגיע אליו והניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו. ואומרו וצדיק יתן ולא יחשוך ר"ל הצדיק בבני אדם הוא אשר יתן לכל דבר חוקו כלומר שיתן זמנו כולו לדרישה ולא ימנע מזמנו דבר לזולת זה כאילו אמר וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשוך מהם.