אמר כי האדם החכם הוא יעשה בחכמתו מה שלא יעשה הגבור בגבורתו כי הגבור לא יוכל לעשות עם כל גבורותו לעלות הוא לבדו בעיר שאנשיה כולם גבורים כי יעמדו נגדו וכל שכן שלא יוכל להוריד עוז בטחונה. אמנם החכם בחכמתו יעלה אל עיר אנשים גבורים ויכניעם תחתיו בחכמתו וישפיל גאון עוזם שהיו בטוחים בו. וזה מפורסם אין חולק על זה כי כמה חכמים בחכמתם הגיעו אל מחוז חפצם בסבת חכמתם והשפילו אנשי גאוה. ואפשר שרמז גם כן כי השכל האלהי אשר באיש המצליח הוא יעלה עיר גבורים והענין שהוא יכניע הגוף ותאותיו וכחותיו שהם הגבורים אשר מעולם ויוריד עוז מבטחם ויסירם אל משמעתו. ובאמרו עלה חכם רמז כי המשתדל בזה עד אשר הצליח והכניע כחותיו כולם לעבוד השכל האלהי הוא הראוי שיקרא חכם ופעולתיו היא עליה ר"ל עליית מעלה ומדרגה ומי שיקצר בזה ולא עלה עיר גבורים ולא הוריד עוז מבטחה הוא בהפך החכם והוא ראוי להקרא בשם אויל וכסיל ופעולתו היא ירידת מעלה. ואפשר שקרא עיר גבורים עולם השכלים הנפרדים שהם גבורי כח עושי דברו. ואמר כי החכם והוא שהשיג אל החכמה האלהית הנקראת חכמה סתם הוא יעלה שם כלומר ישיג הצורות הקדושות ההם ואמר ויורד עוז מבטחה ר"ל שהוא יפעל פעולות נאותות אשר בסבתם ירד השפע האלהי דרך שם ויחול עליו. וקרא עוז מבטחה השפע ההוא לפי שהוא העוז שבוטחים בו הצדיקים ומקוים אליו.
ואחרי שהזכיר עיר גבורים עלה חכם סמך לו שומר פיו ולשונו כלו' החכם שהשיג אל זה בעבור היותו שומר פיו ולשונו ובענין זה הוא שומר מצרה נפשו. אמנם הכסיל שהוא בהפך החכם הוא זד ויהיר ולץ שמו והוא עושה מעשיו בעברת זדון ולא ישתדל בעסק החכמה לעצלותו ולא ישתדל בעבודת אדמתו והוא מתאוה אל קניין החכמה ואל הקניינים הזמניים ולא ישיגם ותאוותו תמיתנו והוא אומרו תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשוך. וכל מעשי הרשעים הם תועבה ואפילו זבח הרשעים הוא תועבה וכל שכן כשיביאנו בעבור זמה שעשה.