אמר כי בנוה האיש שהוא חכם ימצא שם אוצר נחמד והוא קבוץ קניינים נחמדים ויקרים. ואמרו ושמן ר"ל משמנים וממתקים. וכסיל אדם יבלענו ר"ל והאדם הכסיל לא די שלא יאצור אוצרות עד שימצא בנוהו אוצר נחמד ושמן אלא אפילו אם אצרו אבותיו ואבות אבותיו אוצר נחמד אוצר נחמד ושמן האדם הכסיל בכסילותו יבלע וישחית האוצר והשמן ההוא. ורצה בפסוק הזה כי החכם בחכמתו יקנה קניינים לא היו לו ולאבותיו לשעבר ולא די שיקנה לצורך מחייתו אלא שיאצור מהם לעת רעה או לבניו אחריו. אמנם הכסיל לא די שהוא לא יקנה מה שיספיק לו וכל שכן שלא יאצור לצורך עת רעה או לבאים אחריו אלא שהוא אם ימצא מה שאצרו אבותיו יבלע וישחית אותו. ואפשר שרמז גם כן כי האדם החכם והשלם הוא יאצור לנפשו מן המעשים הטובים ומן הידיעה מה שתזון מהם נפשו ויאצור מהם לעולם שכולו ארוך. אמנם האדם הכסיל והוא המקצר בעבודת האלהים ובהשלמת נפשו הוא בפחיתותו ישחית כל מעשה שיעשהו ואפילו צדקות הוריו והוא מה שאצרו אבותיו לא תזכרנה לו לפי שאינו מכלל הנאמר עליהם ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו רק הם מכלל הפושעים אשר פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. ואפשר שכוון באמרו ושמן מה שהזכירוהו אנשי החכמה והוא שהשמן הוא מיוחד ללמוד החכמות בלילה לפי שאין רנה של תורה אלא בלילה ור"ל כי בנוה החכם ימצא השמן והוא מה שידליקו ממנו בלילות לצורך עסק הלימוד. אמנם בנוה הכסילים ימצא תמורת השמן היין וכיוצא בהן מן התענוגים הגופניים דומה למה שאמרו הפלוסופים האלוהיים בחידותיהם ששאלו לפלוני למה חכמת מחבירך השיב בעבור שהוצאתי אני יותר בשמן ממה שהוציאו חבירי ביין. ואפשר כי באמרו יבלענו הוא במקום יבלענו על משקל בית אל ימצאנו ובא על דרך והוא ממלא על כל גדותיו שעניינו מלא. ור"ל כי החכם יאצור השמן להדלקה לצורך קנין החכמה אמנם הכסיל יבלע השמן כלומר יאכלנו ולא ישתמש בו לצורך העסק בחכמה. או יצוה להפעילו בענין המאכל ויהיה יבלענו פועל יוצא.