אמר כי האדם שהוא אוהב שמחה כלומר שהוא רודף אחרי תאות העולם ולראות טוב בחייו סופו לבא לידי מחסור כי מתוך שהוא רודף אחר תאוותיו וכל אשר ישאלו עיניו לא יאציל מהם סופו שממונו יחסר. ואחרי שהזכיר שמחת קנייני העולם הזכיר תאות הנפש הבהמית מאכילה ושתייה ואמר לא תחשוב שקנייני העולם לבדם יביאו האדם לידי מחסור והאכילה והשתייה לא תזיק בזה אין הדבר כן כי אוהב יין ושמן לא יעשיר. ויין כולל השתייה ושמן כולל אכילת משמנים או הסכה שתהיה בשמנים הריחניים ואמר כי כל איש שיהיה בעל תענוגים ורודף אחר אכילת משמנים ושתיית ממתקים לא יוכל להעשיר מפני שההוצאה הזאת היא גדולה מכל הוצאה לפי שאם ילבש האדם בגדי שש ומשי ורקמה הוא על הרוב לא יחדש בגדים רק פעם בשנה או פעמים בשנה לפי המנהג שנוהגים היום וכל עוד שיהיו הבגדים יקרים וחמודים יהיו יותר חזקים. ואף בעת שיבלו יהיו הבלאות שוים ענין גדול. אמנם האכילה והשתייה היא תמידית פעמיים ביום לכל הפחות ומי שינהג עצמו על אכילת משמנים יתן מעדני מלך ולא יספיק לו מעדן אחד רק ירבה מהם וכל אשר יחשוב להשביע יצרו ימצאנו יותר רעב ולזה אמר אוהב יין ושמן לא יעשיר.
או יאמר איש מחסור אוהב שמחה כלומר האיש שעושה לעצמו מחסור שיסתפק בדברים ההכרחיים ולא ירדוף אחרי המותרות הוא אוהב שמחה כי מתוך שלא יפזר ממונו ולא ישביע יצרו מתאוותיו סופו לבא לידי שמחת העושר. אמנם מי שהוא בהפך איש מחסור והוא האיש אוהב יין ושמן שהוא זולל וסובא לא יעשיר. וכן האיש שיחסר מן תאוותו ולא ירדוף אחר תענוגי הגוף ואחר קנייני העולם סופו שיגיע אל שמחת העולם והוא הדבקות בה' ית' שהיא השמחה האמיתית. אמנם מי שהוא רודף אחר התענוגים הגופניים הוא לא יעשיר כלומר לא יקנה מן החכמה מה שיקרא בעבורה עשיר רק ימצא עצמו חסר ממנה והוא דומה לאמרו פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל אשריך וטוב לך. או יהיה אמרו איש מחסור אוהב שמחה כלומר איש מחסור יהיה מי שהוא אוהב שמחה כלומר מי שהוא רודף אחר שמחת העולם ותענוגיו סופו לבוא לידי חסרון השכל.