עמנואל הרומי על משלי כ״א:י׳

אמר כי נפש האדם רשע לא תתאוה כי אם הרע לה ולזולתה כי הוא ימשך אחר תענוגי גופו. ואחר קנייני העולם הזה אשר ההעדר דבק בהם וכן יחמוד להביא הרע על זולתו בהסיתו אחרים ובמשכו אותם בעבותות אהבת הזמן ויסירם מן הדרך הטוב אשר הוא דרך החיים. ולא יוחן בעיניו רעהו ר"ל כי אחרי שהוא מתאוה הרע לעצמו ולא יחוס על נפשו כל שכן שלא יוחן בעיני רעהו ולא יחוס על זולתו ולא ישתדל בעשיית נפשות.

ואפשר שקרא רעהו הכח השכלי ואמר כי הרשע הוא מתאוה להפיק תאות יצרו הרע אמנם רעהו והוא הכח השכלי מגורש מעולמו ואינו מוצא חן בעיניו. גם אפשר שזה הפסוק בא להעיר ענין נכבד והוא שתמצא אנשים יתאוו לעולם הרע והם בעלי מדות מגונות מאד ועם היות לו המדות המגונות לא ימצא חן בעיניו מי שיהיה רעהו כלומר בעל מדות מגונות כמוהו וירצו בזה שעבדיהם ואמהותיהם יהיו בעלי מדות טובות ולא יבושו שיכירו רוע המדות בעבדיהם ולא יכלמו במדותם המגונות וזה רצה באמרו נפש רשע אותה רע כלומר אותה לעשות היא הרעה ולא ימצא חן בעיניו מי שיהיה רעהו במדות וירצו שעבדיהם יהיו גדולים במעלה מהם.