רב נגזר מן רבי המלך ועניינו האדם גדול המעלה ואמר כי האדם הרב הוא גדול המעלה כל איש ואיש מבני אדם יקרא ויכריז גדולתו וחסדו והענין שהאנשים יפארוהו ויספרו ממנו חסד לפחדם ממנו בעבור גדולתו יהיה איש חסד או לא יהיה. אמנם איש שיהיה בעל אמונים כלומר בעל אמונה ונאמן רוח ודבריו אמיתיים ונאמנים שיספרו האנשים ויכריזו על חסדו ועל שלימותו למעלת חכמתו ולא מפני יראתם ממנו מי ימצא כלומר בקושי ימצא זה ולעתים רחוקים כי מעטים הם שימצאו על זה התאר.
או יאמר כי רוב אנשי העולם יקרא כל איש ואיש מהם חסדו ויכריז עליו והענין שהם יתפארו בחכמה אשר קנו ולא ירצו בקנין החכמה למעלתה רק כדי שיתפארו בה אצל בני אדם. אמנם איש אמונים שיאהב החכמה למעלתה ויקרתה כדי לקנות אור לנפשו המשכלת ויהיה נאמן רוח מכסה דבר הפך מאותם שקוראים חסדם בפיהם מי ימצא. ורמז אל מיעוט האנשים שימצאו על זאת התכונה. ואם יהיה חסדו מענין חסד שהוא מענין הבוז והקלון יאמר כי רוב האנשים שיאמרו ויעשו מה שהוא חרפתם וכלימתם והטעם שישימו תכליתם חוש המשוש אשר היא חרפה לו מפני שבו נשתתף עם שאר בעלי חיים בלתי מדברים ויחמדו קנייני העולם הזה אשר הבל וריק יעזורו.
אמנם איש אמונים שיהיה נאמן לעשות מה שכוון ממנו מי ימצא כלומר איננו נמצא אלא לעתים רחוקות כי אע"פ שהיות האדם אדם הוא דבר קרוב מכל קרוב לפי האמת כי המכוון ממנו הוא שיהיה אדם לא בהמה והדבר שנמצאו כליו לצורך תכלית אחד מן הראוי הוא שיהיה קל לעשות בו המעשה אשר כוון ממנו והמעשה אשר לא כוון ממנו יכבד לעשות בו. ולכן כאשר כוון מן האדם שיהיה אדם היה מן הראוי שיהיה היותו אדם יותר קל עליו מהיותו נוטה למדות שאר בעלי חיים שלא כוון ממנו זה. אמנם כאשר נשתכל בענין המציאות אנו מוצאים זה הענין ר"ל היות האדם אלהי דבר זר מאד ורחוק מכל רחוק כמי שיכוון לעלות מן הבהמות אל האלהות וסבת זה אהבת קנייני העולם והתענוגים הגשמיים המחשיכים אור פני השכל וזה רצה באמרו ואיש אמונים מי ימצא. כלומ' רחוק הוא שימצא ברוב האנשים. אמנם ימצא בשרידים אשר יי' קורא.