אמר כי לכל איש ואיש יש דיעה קבועה בלבו וכח ההכנה לקבל צורת השכל אם יכוון אל זה. אמנם תאות העולם גורמות לרוב בני אדם שלא יתעוררו אל זה ותהיה כח ההכנה בהם לבטלה. אמנם המצליחים מבני אדם והם שראוי לקראם אנשי תבונה הם משתדלים שכח ההכנה בהם לא תהיה לבטלה והעצה והשכל והחכמה הנשרשת בלבם יוציאוה אל הפועל ודמה החכמה הנשרשת בלבם למים עמוקים וצאתם אל הפועל האלהי המשיל לדליית המים.
או יאמר לפי פשוטו כי החכמה שתהיה בקצת אנשים אשר בה יתנו עצות נאותות לעצמם ולזולתם היא בלבם לדמיון המים העומדים בבור עמוק לא יוכל האדם עליהם רק בתחבולה לדלות אותם עם הדלי ובענין אחר לא יוכל עליהם. וכן העצה היא חרותה בלבות החכמים ומי שירצה להשתמש בה לצורך עצמו או לצורך זולתו יעמיק מחשבתו ובשכלו שהוא דליו ידלה אותה ויועיל לו ולזולתו.
או יאמר כי העצה היא בלב החכם כמים העמוקים והוא מוכן בחכמתו ליתן עצה למי שישאלנה ממנו ואם יצטרך לעצה אדם חכם שהוא ראוי להקרא איש תבונה הוא ילך וידלה העצה מלב החכם והענין שהוא ישאל עצה מן החכם ויקבל עצתו ולא יעשה כמעשה הכסיל שלא ישאל עצה על מעשיו וכבר אמרו החכמים הדעתן שבאנשים צריך לעצה. ואפשר שקרא איש תבונה בעל חכמת הלימודים ואמר כי כל איש יש לו כח ויכולת להעמיק שכלו ולהמציא תחבולות על כל דבר של חכמה אמנם מי שהוא מבעלי החכמות שהוא מוציא זה הכח יותר אל הפועל הוא בעל חכמת הלימודים כי הוא יעמיק בחכמת המספר והתשבורת וימצא בשכלו עניינים שהם כמעט מעמד שכל ומהם יעלה אל חכמת הגלגלים וכוכביהם ואל ידיעת תנועותיהם השונות ואל ידיעת רחקיהם ועובי גרמיהם וכיוצא בזה. ואל זה כיון באמרו ואיש תבונות ידלנה כלומר בעל חכמת הלימודים הוא דולה בשכלו הערמה והתחבולה ומוציאה אל הפועל.