אפשר שזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו שאמר מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה ובא לומר בפסוק הזה כי מן התחבולות והעצות הטובות הוא לגרש הרכיל או שמוציא דבריו בפתיות מפיו אע"פ שלא יתכוין לעשות רכילות כי אם תרצה שמחשבתך תצא לפועל טוב וכן אם תרצה לנצח מלחמתך אינו ראוי שיהיה עמך איש רכיל מגלה סוד מפני שהוא יפרסם מחשבתך ויגלה סודך לבעל ריבך ולא תוכל לו.
ופי' פותה שפתיו כמו פותה שפתים כלומר שמוציא מפיו דברים בפתיות. ולכן אמר הן הרכיל והוא הרגיל לגלות סודות. וכן האיש המוציא מפיו דברים דרך פתיות לא תתערב עמהם ולא תעמידם על סודך. או יהיה הפסוק הזה עומד בפני עצמו ואומר לגולה סוד הולך רכיל ולפותה שפתיו לא תתערב מפני שהם יגלו סתריך. ותהיה מלת גולה חסרת למ"ד ועניינו לגולה סוד או הלמ"ד אשר במלת ולפותה משרתת בראשונה גם כן.
או יהיה ענין הפסוק הזה עומד בפני עצמו כן מגלה סוד הוא מי שהולך רכיל בחבירו ולכן לא תתערב עמו ואם לא נזכר וכן לפותה שפתיו אל תתערב גם כן. ואפשר שקרא גולה סוד מי שמגלה סתרי תורה למי שאינו ראוי והגון לעמוד עליהם.
או קרא גולה סוד הולך רכיל מי שהוא סובר שיהיה סוד בכל דבר ואפילו בדברים שאין בהם סוד רק ספור ענין שקרה כך והמצות המעשיות שאנו צריכים לעשותם כמשמעם והוא סובר שיש להם פי' אחר ואין צורך בעשייתם. וקרא פותה שפתיו מי שהוא בהפך זה והוא האדם שסובר שאין פנימיות וסוד בדבר מן הדברים ולא יקחו מן הדבר רק הנגלה המפורסם ממנו ואמר כי שתי אלו הקצוות מגונות ומסוכנות וראוי להרחיקם בתכלית הריחוק.