אמר כי מי שעשה ערבות לאדם זר סופו שילקחו בגדיו ממנו למשכנו בעבור הערבות ההוא. ובעבור שערב לנכרי או שהוציא ממונו ושגה בזרה סופו שחבולתו חוב ישיב והוא אמרו בפסוק הזה כמצוה קח בגדו של פלוני כי עשה ערבות לזר ובעבור ששגה בזרה קח המשכון ממנו.
ואפשר שקרא היצר ותאוותיו זר ונכרי מעצמות האדם וקרא נכריה הנפש הבהמית. ואמר כי מי שיתפתה אל היצר וימליכהו עליו והשפחה והיא נפש הבהמית תירש גבירתה שהיא הנפש המשכלת סופו שישולחו בו משלחת מלאכי רעים ויפסיד ממונו בסבת לכתו אחרי תאוותיו וגם אחרי מותו הוא מעותד אל העונש הראוי לו כפי קיצורו בעבודת אלהיו ית' שמו.
ואפשר שזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוקים אשר לפניו שאמ' אל תאהב שינה פן תורש. רע רע יאמר הקונה. יש זהב ורב פנינים לפי הפי' האחרון שפירש בהם שיש להם דבקות זה עם זה ואומ' אם לא יהיה לאיש עין רואה ואוזן שומעת ואם יאהב שינה ולא יגיע למדרגה שיתהלל באחרית בעבור קנותו שפתי דעת. לקח בגדו כי ערב זר כלומר שנתפתה אחר יצרו ובעבור שחבק חיק נכריה חבלהו כי אע"פ שהם ערבים בעיניו פתויי היצר שהם לחם שקר לבסוף ימלא פיהו חצץ ועצתי היא אחרי שמחשבות בעצה תכון בתחבולות עשה מלחמה עם היצר ולאיש שהוא גולה סוד והולך רכיל ופותה שפתיו לא תתערב.