אמר כי האדם יוכל לקנות זהב ורבוי פנינים והם האבנים היקרות הנסגרות לפני ולפנים וכל אלו ואף אם הם יקרים ומועילים יש דבר יותר נכבד ויותר מועיל מהם והוא שפתי דעת כלומר הדיבור שידבר בו האדם בחכמה ובהשכל ויהיה ענין הפסוק כן יש זהב כלומר יוכל האדם לקנות זהב ורבוי פנינים אמנם מי הוא הכלי היקר הוא הכבוד שפתי דעת וזה שהדברים הנאמרים בדעת יועילו יותר מן הזהב והפנינים.
ואפשר שזה הפסוק יש לו קשירה עם הג' פסוקים שלפניו אשר התחלתם הוא אזן שומעת ועין רואה ויהיה ענין הפסוק כן שהעין שרואה הדברים הנראים ונעשית על תכונה נאותה לראות והאזן שהיא שומעת הקולות ונעשית על תכונה נאותה לשמוע ה' שעשה כל שאר הנמצאות או שעשאם כשאר בעלי חיים עשה גם שניהם בכוונה ורצון יותר נכונים באדם כדי שישיגו באמצעותם החכמה העליונה ונפלאותיו ית' ואחר שהוא ית' המציאם באדם להגיע אל זה התכלית אין ראוי לחכם להתרשל מחקור מעשיו ית' כפי השגתו. ולכן סמך אל זה אל תאהב שינה פן תורש כלומר אחר היות עין רואה ואזן שומעת אל תאהב שינה אשר בו תחשכנה האורות ותכבדנה האזנים משמוע כלומר לא תתעצל מקנות החכמה רק פקח עיניך הרואות בארובות ועיני שכלך ותשבע לחם כלומר ותקנה מן החכמה בשופע לשבעה ולא אמר פקח אזניך כי המה פקוחות לעולם. ואמר אחר זה רע רע יאמר הקונה כלומר מדרך האדם בהיותו מתעסק ללמוד ולקנות החכמות [יכבד] על גופו העסק והלימוד ויצעק אוי ואבוי לרוב כבדות לימוד החכמות בעת קנותו אותם. אמנם אחרי קנותו אותם קניין חזק ויתיישבו דברי החכמה בנפשו ילך לו כלומ' שלא יצטרך להצטער בלמוד אז ידע שיעור מה שהועיל לנפשו ויתהלל ויאמר יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת כלומר אחרי אשר הגעתי שיש לי שפתי דעת. או יאמר יש בעולם זהב ורוב פנינים והכלי היקר על הזהב והפנינים הוא שפתי דעת שהגעתי אליו בטורח למוד.