אמר על דרך הרחבת הלשון כי היין הוא לץ והשכר הוא הומה והטעם כי הוא יביא האדם השותה אותו להיות לץ והומה והוא כאילו אמר לץ שותה היין והומה שותה שכר. וכל שוגה בו כלומר כל מי שהוא מתענג ומשתעשע בשתיית היין לא יוכל לבא לידי חכמה כי השכרות יטרדהו מקנות החכמה. ואפשר שלקח היין והשכר במקום התענוגים כולם ואמר כי מי שחשקה נפשו באהבת תענוגי העולם לא יחכם כי החכמה ותאות קנייני העולם הם כשתי צרות כמו שאמר אחד מן החכמים התאוה והשכל שתי צרות לא תרצה האחת עד שתקציף האחרת.
ואפשר שזה הפסוק דבק עם הפסוק שלפניו שאמר נכונו ללצים שפטים ואמר כי סבת היות האדם לץ הוא היין כי לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם ויביאנו גם כן להתעבר ולכעוס עם המלך שאימתו היא כנהם הכפיר אשר המכעיסו מתחייב נפשו וכל שכן אם יהיה המלך הנז' מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכבוד הוא לאיש שבת מריב כלומר שלא יתעבר עם המלך וכל איש אויל יתגלע ולא יפחד מהריב עם המלך ולא יעשה מצותו. ומתוך שיתעצל בימי חרפו לחרוש כשישאל אחר מותו לקצור פרי מעשיו לא ימצא כופר לנפשו והוא הוא שחטא בנפשו כי כמים עמוקים עצה יש בלב איש ומי שהוא איש תבונה ידלנה כלומר יוציא אל הפועל מה שיש לו להוציא וזה שהתעצל ולא דלה העצה מלבו הוא שפשע בנפשו. וגם האיש תבונה שידלנה פעם יהיה איש אמונים שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו ופעם לא יהיה איש אמונים ותהיה חכמתו מרובה ממעשיו ויתפאר בחכמתו וזה רצה באמרו רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא. אמנם כשימצא איש אמונים שיהיה תמים בחכמתו ובמעשיו אשריו ואשרי בניו והוא שאמר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו והבוחן לבות וכליות לדעת הזכים והטהורים הוא מלך מלכי המלכים והוא מזרה בעיניו הרעים והוא שאמר מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יי' גם שניהם. ואע"פ שה' ית' בוחן לבות וכליות גם במעלליו של נער יתנכר ר"ל יוכל האדם להכיר אם זך ואם ישר פעלו. ויש לאדם לפקוח עיניו בדרישת החכמה והוא שאמר אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם. ולכן אמר דרך עצה אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך שבע לחם. רע רע יאמר הקונה יש זהב כמו שנפרש אחר זה.