אין הכוונה באמרו לץ תכה שיש לך לעשות זה להכות הלץ כדי שיקנה בסבת ההכאה ההיא ערמה האיש הפתי רק ענין המאמר כן בעת שתכה הלץ בעבור פחיתות הפתי יקנה ערמה בראותו מכות הלץ והטעם כי רוב האנשים והם הפתאים שלא יתעוררו להניח פתיותם ולא יזהרו מעשות רע עד שיראו זולתם נענשים בעבור חטאם. ואז בראותם עונש זולתם יתעוררו ויקנו ערמה לנפשם ברעת זולתם. ואמר לץ תכה כי הלצים הם המוכים על הרוב לא החכמים. ואמר ופתי יערים ולא אמר והחכם יערים כי החכם יזהר מעצמו מעשות רע ולא יעשה כמו הפתי שלא יערים עד שיראה רעת זולתו. וזה דומה למאמר אחד מן החכמים שאמר ראוי שיוסר האדם ברעת זולתו ולא יוסרו אחרים ברעתו ומי שלא יוסר ברעת זולתו ייסר ה' בו אחרים ועל כיוצא בזה אמרתי בשירי. קחה מוסר והוסר בזרים ואל יוסרו בך הבערים. ודע כי איש באחד לא ייוסר ייסר בו אלהים חי אחרים. ואמרו והוכיח לנבון יבין דעת ר"ל הנבון אין צורך להכותו רק בתוכחת קטנה שתעשה אליו הוא יבין דעת דומה לאמרו תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.
או יהיה ענין הפסוק כן לץ תכה כלומ' הכה הלץ ותייסרהו להסירו מסכלותו ואם יהיה פתי מן החכמה בסבת ההכאה שתכהו יקנה ערמה. והוכיח לנבון כלומר וכן ראוי שתוכיח את הנבון כי הוא בסבת התוכחת יבין דעת כלומר יבין לדעת. או יאמר כי אם תוכיח הנבון והוא בעל חכמת הלמודים ותעוררהו שלא ישאר לעולם במחשך ידיעת הלמודית שהם שוחות עמוקות הוא יבין דעת כלומר הוא יקח הלמודיות להצעות ויעלה מהם אל חכמת הטבע ואל ידיעת אמתת הנמצאות שידיעתם דעת.
גם אמר לץ תכה ופתי יערים כי הלץ הוא הראוי להכאה לפי שאינו עושה מעשיו בפתיות רק בכונה ורצון והפתי יקנה ערמה בעבור זה. ולא אמר פתי תכה ולץ יערים כי הפתי אינו ראוי להכאה לפי שעושה מעשיו בפתיות בלא כוונה ורצון והלץ אינו צריך לקנות ערמה כי הוא ערום להרע.