אמר כי האדם שהוא בלא דעת כלומר בלתי ידיעה אמתית והיא ידיעת המושכלות בקושי תהיה לו נפש טובה כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. ופעמים רבות יחטא הפתי והוא לא ידע שחטא וכמה פעמים ישתדלו לשבח ולפאר והם מחרפים ומגדפים ואפי' עשותם מצות התורה ייעשום מצות אנשים מלומדה לא יכוונו בעשייתם הכונה המכוונת מהם וזה הדבר ואם הוא טוב כלומר עשיית המצוה איננו טוב על השלמות כי עשיית המצוה ולכוון בה הכוונה האמתית הוא העיקר והוא המכוון באדם. ולכן אמר גם בלא דעת נפש לא טוב כלומר גם מי שאין לו ידיעה אמיתית הוא חומס נפשו מחוקה ולא טוב היות זה.
או יהיה ענין הפסוק כן גם בלא דעת לא טוב ואץ ברגלים חוטא כלומר מי שהוא מהיר במעשיו איננו בטוח מן המכשול. ומלת חוטא כמו אל השערה ולא יחטיא. והענין כי הוא יחטיא כוונתו ולא ישיג אל הדבר אשר כוון אליו. ואפשר שיהיה ענין הפסוק כן גם בלא דעת כלומ' מי שלא יעשה ענייניו בזריזות ובחריצות לא טוב כי מדרך החרוץ להגיע אל מחוז חפצו אך לפעמים מי שהוא אץ ברגליו כלומר מהיר במלאכתו יחטיא כונתו ולא הזכיר הסבה הנה. אמנם הזכירה בקהלת והוא אמרו שבתי וראיתי תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו'. כי עת ופגע יקרה את כולם. ואפשר כי בעבור שהזהיר בפסוק הקודם שלא יהרוס האדם בעיונו אמר גם בלא דעת נפש לא טוב כלומר להיות הנפש בלא ידיעה איננו דבר טוב וניאות מפני שאין מציאות לנפש החכמה בפועל מאין דרישה וחכמה. אבל הממהר וההורס במה שאיננו ראוי לו והוא האץ הוא הנכשל וחוטא בסוף וכנה הסוף ברגלים כמו שתחלת הדבר הוא מתואר בראש.