אמר ראוי לו לאדם ליסר בנו ולהכריחו לקבל מוסר וחכמה כי אם ייסרנו יש תקוה שיחכם כי אולת קשורה בלב נער ושבט מוסר ירחיקנה ממנו. ואמרו כי יש תקוה בא להודיע שאם לא יקבל הבן מוסר אביו או רבו בפעם אחת או בשתים שייסרנו לא יתיאש ממנו רק ייסרנו יותר כי עדיין יש תקוה בו שיקבל החכמה. ואל המיתו אל תשא נפשך כלומר אע"פ שאמרתי לך שהראוי הוא שתייסרנו ייסרהו אך במשפט ואמנם לא תייסרהו בענין שתמיתהו כלומר לא תייסר אותו במוסר אכזרי בענין שימות תחת השבט.
ואומר אל תשא נפשך כלומר להמית אותו לא תהיה נושא נפשך לעשות זה הענין או ר"ל לא תסבול נפשך זה הענין. ולפיכך סמך אליו גדול חמה נושא עונש כלומר מי שהוא גדול חינה שכעסו רב הוא נושא על גבו עונש כי הוא ראוי שיענש. כי אם תציל כלומר אם לא תהרגנו בפעם אחת רק שתצילנו ותייסרהו פעם אחר פעם עוד תוכל להוסיף לייסרו פעם אחרת. אמנם אם תמיתנו בפעם אחת לא תוכל לייסרו עוד לעולם.
או יהיה גדול חמה בענין קריאה כלומר אתה האכזר שאתה גדול חימה וממהר לכעוס תהיה נושא עונש כלומר אע"פ שבנך נתחייב בייסורין ההם לקושי ערפו תהיה נושא ומוחל לענשו כי אם תצילנו ולא תהרגנו תוכל להוסיף ולייסרו במה שיבוא מן הזמן. ויש מפרשים ואל המיתו מענין על כן המו מעי לו כלומר ייסר בנך כי יש בו תקוה אם תייסרנו ואם יצעק מייסוריו ויסלד בחילה לא תחמול ולא תכסה עליו.