אמר כי מי שחונן האיש הדל ומעניקו מברכותיו הוא מלוה ה' כלומר כל מה שנתן ממה שחננו ה' אל הדל לא הפסיד רק מעלים עליו כאלו הלוה לה' ית' ומדרך הלוה להחזיר למלוה בריוח. וגמולו ישלם לו אמר כי ה' ית' ישלם לו גמול טוב בעבור החנינה שעושה לדל אע"פ שלא נתן לו משלו כלום רק ממה שהוא פקדון בידו ברצון הבורא ית'.
או יהיה אמרו מלוה ה' חונן דל בענין זה כלומר אל יתהלל האיש החונן הדל בחשבו כי נתן לדל מממונו כי השם ית' הוא מלוה ממון לאיש כדי שיחון בו הדלים וזה רצה באמרו מלוה ה' חונן דל. כלומר הוא מלוה ממון לאיש שהוא חונן דל והממון הוא בפקדון ביד האדם לעשות בו מצות אלהיו שצוה לחון בו הדלים כענין לחונן דלים יקבצנו. ואמרו וגמולו ישלם לו כלומר ועם כל זה רצה השם ית' שישולם לו גמול טוב אע"פ שאינו נותן משלו. או יהיה הכינוי במלת וגמולו שב לדל ועניינו והגמול שרצה האל ית' לגמול הדל עשאו על ידך ואתה שלוחו וזהו כי גמולו ישלם לו כלומר מה שישלם החונן הדל לדל כלומר מה שיתן לו ומה שיתנדב לו הוא הגמול והחסד שרצה האל ית' שזה הדל יקבל וסבב הגעתו אל טרפו על ידך. או יאמר והחנינה שתעשה אתה לדל הוא הגמול הראוי לדל ההוא שה' הוא משלם לדל על ידך.
או יאמר החכם מן התימה שהאל ית' הוא מלוה ההון אל האיש החונן הדל ומה שיעשה החונן עושה כמו שליח מהאל ית'. והדל ההוא הוא יחזיק לו טוב והוא בכל יכולתו משתדל לגמול טוב אל החונן ההוא והחונן ההוא אינו פועל באותו המעשה רק כשליח עושה מצות אדוניו.
ואפשר שקרא דל הכח השכלי מכחות הנפש ואמר כי מי שהוא חונן זה הדל ונותן לו לחם חוקו והם ההשגות השכליות הוא מלוה ה' והטעם כי הוא יעשה בזה הטוב והישר בעיניו כי כל דבר הוא נמצא בגלל התכלית ותכלית זה הכח להעביד כחות הגוף אליו ולצאת מן הכח האנושי אל הפועל האלהי ולכן מי שהשתדל על זה הצליח וה' ית' ישלם לו הגמול הראוי לו.