1
אמר כי מי שהוא שומר מצוה הן מצות אלהיו הן מצות המלכים והשופטים הוא שומר נפשו מרעות הזמן בעולם הזה ומרעת העונש הרוחני המעותד לנפשות המקצרים אחר המות. ואם ישמור מצות המלכים והשופטים הוא שומר נפשו מצרת הזמן. אמנם מי שהוא בוזה דרכיו כלומר שישים מנהגותיו ופעולותיו נבזות ושפלות ימות כלו' ימות באין מוסר בעולם הזה ויכרת מצרור החיים בהיות מעשיו בלתי רצויים. או יהיה הכינוי במלת דרכיו שב אל ה' ית' או אל השופט ואם לא נזכרו. ויהיה ענין הפסוק כן שומר מצות ה' או מצות השופט הוא שומר נפשו ומי שהוא בוזה דרכיו של שופט ימות.