אמר כי העצלות והוא מעוט העסק וההשתדלות שיהיה לאדם על ענייניו תפיל תרדמה על בעליה והתרדמה יותר קשה מן העצלות כלומר ורצה לומר כי יעתק העצל מענין רע אל ענין יותר רע ממנו כי אם יתעצל מעט תביאנו עצלותו להתעצל יותר ויותר עד שיהיה דומה בעניינו לאדם הנרדם שהוא דומה למת.
ונפש רמיה תרעב כלומר שהאדם שאיננו חרוץ ומהיר במלאכתו וישתדל להרויח ברמאות ירעב כלומר לא יעשיר ברמאותו כי לא יחרוך רמיה צידו אם שיתרחקו האנשים ממנו בעבור רמאותו ומתוך כך יעני ואם שיחול עליו העונש האלוהי ויעני. וכמו שיקרה בעניינים הזמניים כן יקרה בעניינים הרוחניים וזה כי העצלות בבקשת החכמה וכן הקיצור בעבודת ה' יפילו תרדמה על האנשים והענין שישנו שנת עולם ולא יקיצו. ונפש רמיה תרעב כלומר כי הנפש העוסקת בחכמה שלא על הסדר או שלא לשמה והוא הרמאות הגדול תרעב כלומר תשאר רעבה בחסרון החכמה אשר הוא מזונה ממנה. כי מתוך שלא יתעסק בחכמה לשמה לא יקח החכמות המועילות לנפשו רק יקח מה שיתפאר בהם אצל בני אדם ומתוך כך נפשו תהיה חסרה מן החכמה האמתית בעולם הזה. וגם בעת שהנפשות אשר יצאו אל הפועל האלהי תתענגנה על רוב שלום בעולם הנשמות היא תרעב והוא אמרו על נפשות המקצרים הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו.
ובעבור שהזכיר בפסוק הקודם ומה' אשה משכלת אמר שאין להתעצל מהיות האדם משתדל אחר אשה משכלת אע"פ שהיא מאת ה' כי עצלה תפיל תרדמה. ועל דרך נסתרו יקשרו הפסוקים בענין זה כלומר אע"פ שאמרתי ומה' אשה משכלת לא תחשוב שמי שאין לו חומר ממוסך נאות לבקשת החכמה ראוי לו שיתעצל מדרוש מה שיוכל להשיג ממנה כי העצלה תפיל תרדמה ואם לא יוכל האדם להגיע אל אמתת עקרי התורה והאמונה לפחות ישמור המצות ועל זה יוכל כל אדם ומי ששומר המצות הוא שומר נפשו אמנם מי שבוזה דרכיו בעבור שלא יוכל להגיע אל המעלה הרמה ימות. ויהיה חונן דלים ובמעשה הזה הוא מלוה ה' וגמולו ישלם לו. ולפי נסתרו יקשר בענין זה והוא שאחר שאמר שיהיה שומר מצוה ובכן יהיה שומר נפשו אמר ומי שחונן החלק השכלי הנקרא דל להמציא לו לחם חקו והם המושכלות אם רב ואם מעט כפי היכולת הוא מלוה ה' וגמולו ישלם לו.