1
אמר כי פי האדם הכסיל הוא לו למחיתה והענין כי דברי פיו יביאו מחיתה ושברון עליו בעבור היותם נאמרים דרך כסילות וכפל הענין באמרו ושפתיו מוקש נפשו. או כוון לומר שדבריו יביאוהו לידי מחיתה בעולם הזה בעבור מה שימשך מהם ריב וכן דברי שפתיו בעת שיהיו ממותרי הדבור ומחטאי הדבור כלומר מן הדבור האסור והנמנע יביאו מוקש ועונש בעולם הנשמות. או יאמר כי פי כסיל וזה רמז אל האכילה והשתיה אשר לא תהיה כדת היא מחיתה אל האיש כי היא גורמת אבדן הגוף והנפש. וכמו שמותרי האכילה הם לו למחיתה כן חטאי שפתיו הם מוקש לנפש.
2
ואחרי שהזכיר מותרי הדיבור באומרו שפתי כסיל יבאו בריב וגו' ופי כסיל מחיתה לו הזכיר דברי הנרגנים שהם ממיתים לרוב ההיזק הנמשך מהם ואמר דברי נרגן וגו'.