יכלכל שרשו כיל וכמוהו ומי מכלכל את יום בואו. נלאתי כלכל. הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. ועניינם המשא והסבל ואמר שחולי הנפש קשה מחולי הגוף כי הגוף כשיחלה תסבול הנפש ותחזק לשאת אותו. אבל בחלות הנפש אין הגוף יכול לסבול חליו אך הוא נמס ואבד. ואע"פ שכחות הנפש הולכות אחר מזג הגוף הנפש יכולה לסבול חולי הגוף יותר משיכול הגוף לסבול חולי הנפש.
או יהיה ענין הפסוק כן רוח איש כלומר יצר לב האדם גורם אל האדם לכלכל ולזון ולהשאיר הדבר המחליא אותו והענין שהוא ימשך אחר תאותו ו לא ישתדל להסיר הדבר הגורם לו היזק והמחליא אותו. רק בהמשכו אחר תאותו הוא יפרנס ויכלכל דבר המחליאו או יפרנס מחלותו ולא יחשוב האיש העושה זה שעושה לעצמו היזק מועט כי החולי כשיתיישב בגוף מי יוכל לשאת טרחו או מי יוכל להסירו ממנו. וזה רצה באמרו ורוח נכאה מי ישאנה כלומר כשיגיע החולי בגוף ויתיישב בו עד שתהיה הרוח נכאה וחלושה ונשברת מי ישאנה כלומר מי יוכל לסבול טורח החולי ההוא או מי יוכל לשאת המחלה ההיא ולהסירה מן הגוף.