אמר כי האיש שהוא לועג מן האיש הרש כביכול הוא לועג מן הבורא ית' שעשאו רש או שצוה שלא ללעוג ממנו ושיעניקהו מברכותיו. וזה שהוא לועג מן הרש ושמח באידו וכן כל איש שישמח בראותו איד ושבר על זולתו לא ינקה שלא יבואהו איד. ואפשר שקרא הכח השכלי מכחות הנפש רש בעבור שעל הרוב כל כחות הגוף שונאים אותו ואמר כי מי שלועג לו ולא ימליכהו על כל כחות הגוף הוא מחרף הדבר אשר בו נתעצם והיה מה שהיה כמו שבארנו למעלה בפסוק עושק דל חרף עושהו ומכבדו חונן אביון. ואמרו ושמח לאיד לא ינקה ר"ל כי מי שהוא בז לזה הכח השכלי והוא מתענג ושמח בתאות העולם שהם הבל ורעות רוח לדמיון האיד והענן לא ינקה. וקרא תאות העולם איד כי כלה ענן וילך כן קנייני העולם אין להם מעמד וקיום ואין יתרון תחת השמש.
ואחרי שהזכיר שה' בוחן לבות וכליות והאיש שהוא מקשיב על שפת און ומאזין שקר על לשון הוות ולועג לרש ומחרף עושהו ושמח לאיד אחרים לא ינקה אמר עטרת זקנים שרחקו מכל המגונות הנזכרות ודבקו בכל המדות הטובות היא לראות בנים ובני בנים להדריכם בדרך טובה על הדרך שאמר הכתוב כי ידעתיו למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. וכן ממעלת הבנים שלא יתאוו למיתת אבותם להיותם חפשים רק תפארתם הוא כשיהיה להם אב ומנהיג ידריכם בדרך ישרה. ואליהם ר"ל להם ולאבותם נאוה הגדולה ולדבר בדברי החכמה אמנם לא נאוה לנבל שפת יתר כלומר לא נאוה לאדם שהוא כילי בחכמתו לדבר בענין החכמות שהם גדולי המעלה יתר שאת ויתר עז כי לא ילמד האדם אפי' האמת לכילותו וחשבו כי החכמה תחסר בלמדו אותה לבני אדם רק יניח החכמה אל הנדיבים שהם מתנדבים בה אל הראויים אליה. והנדיבים להשפיע אותה על זולתם רק שישפיעו על זולתם דברי אמת ולא דברי שקר והוא אמרו אף כי לנדיב שפת שקר.