אמר כי הבן הכסיל הוא סבת כעס אביו כי בסבת סכלותו יהיה לאביו כעס וחרון אף על עצמו ועל בנו ועל אחרים ישמחו בסכלות בנו וגם שבנו בעבור סכלותו יכעיסהו ויקציפהו והוא גם כן ממרה פי יולדתו. גם אפשר שכוון החכם הזה לומר כי הבן הכסיל והוא האדם שאין לו שלימות מדות ושלימות מעלות הוא כעס לאביו וקרא השכל אב ואמר כי הוא לא יתנהג על פי השכל רק יעבידהו לתאותיו ואין כעס גדול מהיות הדבר שהוא מכוון כוונה הראשונה להיות אדון ומנהיג וישוב להיות עבד נרצע אל התאוות הבהמיות. וממר ליולדתו ר"ל שהוא גם כן סבת אבדן החומר וזה לשתי סבות אם שיתנהג כמנהגו לפי טבע האנושות ויתקצרו ימיו בעבור רשעו ואם סבת רבוי תאוותיו יחולו עליו חלאים ועינוים ויצטער בעבורם צער רב.
ואחרי שהזכיר כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו סמך אליו גם ענוש לצדיק לא טוב כלומר לכסילים ולרשעים ראוים העונש והגזרות הרעות. אמנם לענוש גם הצדיקים עם הרשעים איננו דבר טוב וגם להכות נדיבים על יושר אינו טוב כי הצדיק הוא חושך אמריו ויודע דעת והוא יקר רוח ואיש תבונה. והאיש שהוא חושך אמריו היא מעלה גדולה גם האויל כשמחריש חכם יחשב והאוטם שפתיו יחשב נבון. אמנם הכסיל אפי' כשיבקש ללמוד חכמה לא ילמוד רק לפי תאוותו להיות נפרד בדעותיו מדעות אנשי החכמה ולא ילמוד חכמה אחת בלבד ויכוון להגיע אל תכליתה רק בכל תושיה יתגלע אחת הנה ואחת הנה כי לא יחפוץ הכסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו. ובבוא האיש הרשע במקומות אנשי החכמה והעסק בא גם הבוז והקלון וחרפה כי בעבור שבכל תושיה יתגלע ולא יעמיק לבוא עד תכלית כל חכמה וחכמה הוא יתבזה בשבתו עם החכמים כי החכמה שילמוד האדם מן החכמים הם כמים עמוקים וכנחל הנובע כן הוא מקור החכמה ואחרי היותה כמים עמוקים ונובעת תמיד נביעה רצופה מאין הפסק זה האיש הכסיל שיתגלע בכל תושיה זעיר שם זעיר שם לא ידע ממנה שיעור שיכובד בעבורה רק יתבזה ברצותו לגלות המעט שידע ממנה. ואם יהיה ריב בענייני החכמות בין זה הכסיל הנז' וכן איש צדיק שהוא חכם אמיתי אין טוב לשאת פני רשע ולאמת טעותו ולהטות הצדיק מטענתו בעת שיהיה הדין והמשפט עמו. ומדרך הכסיל בהיותו טוען בדבר מדברי החכמים ששפתיו יבואו בריב שהוא טוען על דרך הניצוח ואם יועיל לנצח בדברי גאוה ונצוח יעשה ואם לאו פיו למהלומות יקרא וסוף סוף פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו שלפעמים יטעון טענה שהיא כנגדו לסכלותו ולא ירגיש.