אמר כי האדם המבין בעת שילמוד החכמה הוא ישוה החכמה לנגדו תמיד ולא יביט הנה והנה. אמנם הכסיל לא יהיו עיניו ולבו אל החכמה שהיא נגד פניו רק עיניו למרחוק יביטו. כלומ' ישוטטו אז רעיוניו בדברים שהם רחוקים ממנו עד קצה הארץ. או יאמר כי המבין לא יחקור איך היה דבר פלוני זה כמה אלפי שנים ואיך היה ענין מלך פלוני עם פלוני ושיחות הראשונים רק חקירתו תהיה תמיד בחכמה והחכמה היא תמיד בין עיניו לא יהגה כי אם בה ולא ישוטט כי אם ברחובותיה ולא ישתעשע כי אם בסודותיה ולא ישגה כי אם באהבתה. אמנם הכסיל עיניו בקצה הארץ ורעיוניו משוטטות לדעת קורות הראשונים וספרי המלכים הראשונים וקורותיהם ומלחמותיהם. וכמו שיטריד החכם שכלו לדעת צפונות החכמה כן הכסיל תכלית השתדלותו בחקירת עניינים עברו ולא בארצותיו בלבד רק בידיעת ענינים קרו בקצה הארץ כלומר במקומות רחוקים שהם בקצה היישוב. או יאמר כי המבין בעת לומדו החכמה הוא לא ירצה לדעת מיד סוף החכמה ולהגיע אל תכליתה רק ישתדל יום יום לקנות ממנה כפי שכלו לרגל המלאכה אשר לפניו. אמנם הכסיל בתחלת לימודו הוא שואף לדעת תכליתה והוא על דרך משל כאדם עומד באמצע הארץ ורוצה להביט בעיניו בקצה הארץ.