אמר כי האדם שהטיבו לו בני אדם והוא לא די שלא ישיב להם טובה תחת טובתם אלא שישיב להם רעה תחת טובה יתאכזרו עליו בני האדם ולא ייטיבו עמו וישאר בעירום ובחוסר כל ולא תמוש רעה מביתו. או יהיה אמרו לא תמוש רעה מביתו קללה שמקלל אותו המחבר. ואפשר שכוון זה החכם לומ' שאין ראוי לאדם במה שהוא אדם לשלם רעה תחת טובה אך יש לו לזכור הטובות שהטיב ושמטיב יום יום בעל הטובות ה' ית' לבני האדם וזה שהוא ית' שמו עלה מדרגת בני אדם ויחסרם מעט מאלהים בשכל שחננם ובניב שפתים אשר בהם נבדל משאר בעלי חיים והרשעים עם כל אלו הטובות הם משלמים רעה תחת טובה וזה שהכוונה בהמצאת האדם היתה שיהיה אדם שלם בדיעותיו ובמדותיו ולא שיהיה בהמה על צורת איש והם מעבידים השכל האלהי ישימוהו עבד נרצע אל החומר ותאוותיו והחכמה אשר הוטבע האדם עליהם להשתמש בהם בידיעת האלהים ית' ישתמשו בהם במיני הפחיתיות והדיבור אשר חננם ה' הבורא על שאר נבראיו כדי שיישירו בני אדם זה את זה לעבודת האלהים ושיורו בו סכליהם ויורו בו לאשר המציאם מאין ישתמשו בו במיני הלעג והבוז יבזו בו בעלי המוסר והחכמה ישכחו חרפתם וכלימתם וידברו בו בחרפת זולתם ובמיני הרכילות ובדברי חשק ובשירי העגבים ובדברי שקרים וכזבים וכיוצא בהם. ואין ספק כי העושה זה הוא משיב רעה תחת טובה ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל.
גם אפשר שכוון החכם הזה לומר שראוי לדון לזכות כל מי שנודע בחכמה וביראת שמים וחבר ספרים להועיל לו ולזולתו ולא יהיה משיב להם רעה תחת טובה כדרך המדברים סרה על אנשים חכמים וידועים שישימו כוונתם להשיב עליהם ולדחות דבריהם ובעבור זה אינם משיגים הבנת דבר מדבריהם אבל יכשלו בם ויחזיקו בדיעות רעות ונפסדות ועליהם אמר החכם משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו והרעה ההיא הם הזיופים אשר בידיהם שהם מוכנים לצרתם ולרעתם.