אמר כי יותר טוב לאיש שתהיה לו פת חרבה והוא הפת לבדו בלא לפתן אחר למאכלו ותהיה לו שלוה שיתנהגו בני הבית בשלום זה עם זה ותהיה הסכמת שלום ביניהם משיזבחו בקר וצאן למאכלם עד שיהיה הבית מלא מן הזבחים ההם ויהיה ריב ביניהם וזה ידוע. ואפשר שכוון לומ' כי יותר טוב שתהיה לאיש ידיעה מועטה מספקת לפי שכלו והידיעה ההיא תהיה זכה ונקייה מן הספקות וטהורה מסיגי ההטעאה משיהיה לו בית מלא זבחי ריב כלומ' משתקיף ידיעתו על חכמות רבות ויהיו לו באותם החכמות בלבולים וספקות ולא ידע הדברים על אמתתם. גם נוכל לומר שהמשיל החכמה העליונה בפת חרבה מפני שהיא בדברים פשוטים שאין בהם הרכבה והיא פשוטה בעצמה. והחכמה בדברים המורכבים דמה בבית מלא זבחי ריב. וידוע כי דרישת החכמה היא לשני פנים האחד לטוב סדרה ואע"פ שאין בנושאה מעלה יתירה כי הנפש תתענג בטוב הסדר. והשני למעלת הנושא ואם אין הסדר טוב ושלם בידיעת חכמת הנפש והשמים ואשר למעלה מהם. והנפש תשבע ותתענג במעט השתכלות בחכמה שנושאה יקר ונכבד וגבוה בהתנהגה בהשתכלות רב בחכמה שנושאה נבזה ושפל. אם כן די למשתכל בדברים עליונים במעט דברים וזה רצה באמרו טוב פת חריבה ושלוה בה וגו' כי החכמה העליונה המשיל לפת חרבה מפני שהיא בדברים פשוטים שאין הרכבה בהם. והחכמה שהיא בדברים מורכבים המשיל לבית מלא זבחי ריב כי לפי רוב הרכבתם הריב רב ביניהם והוא סבת ההפסד והפך זה העליונים לפי פשיטותם עומדים בשלום ואין ריב ביניהם כמו שאמר עושה שלום במרומיו. וכן החכמה העליונה וההתבוננות בה שלוה והיא קיימת לעולם ולפיכך היא כמזון הפת לנפש. ושאר החכמות הם לה כפרפראות.