אמר בפסוק הזה כי מעלת גבורה תמצא באיש שהוא ארך אפים ולא ימהר לכעוס שלא תמצא באיש הגיבור. וכן האיש המושל ברוחו והוא האיש שימשול בתאוותיו הוא יותר גדול בעיניו מן האיש שהוא לבדו ילכוד עיר מבצר וזה כי הגבור בעת שידבנו לבו להלחם עם אויביו הוא ימצא כל אבריו וחושיו יתעסקו להמציא לו עזר ועצה כנגד הנלחם עמו ולכן אין להפלא אם ידבנו לבו להלחם או אם ילחם וינצח. אמנם האיש שהוא ארך אפים שיאריך אפו ולא יכעוס על דבר שהיה ראוי לו שיכעוס עליו הוא יותר גדול במעלה ממנו מפני שבעת שיקבל האדם מחברו נזק או צער או בושת יחם לבבו וכל אבריו וחושיו מתפעלים בכל כחם להנקם מן האיש ההוא וכשיגבר על כל כחות נפשו בשכלו ויאריך אפו תגדל גבורתו ומעלתו ממעלת הגבור בעת שיתעורר לעשות גבורות או בעת שיעשם הואיל ויש לו עוזר גדול בזה שכל כחות נפשו יעזרוהו.
וכן האיש שימשול ברוחו והוא המושל על תאוותיו ויכניעם אז יותר ראוי שיקרא בשם גבור מן האיש שהוא לבדו ילכוד עיר אחת וזה שהאיש שילכוד עיר ימצא ידיו ורגליו ועיניו ומחשבתו ולבו ובכלל כל אבריו עוזרים לו וכולם יתפעלו לעזרתו במעשה ההוא ולכן אין להפליא אם תצא גבורתו אל הפועל. אמנם האיש שימשול על תאוותיו הוא ימצא במעשה הזה כל אבריו וחושיו כנגדו במעשה ההוא כי הלב יחמוד תאות העולם והעינים יראו ברצון גדול כי תאוה היא לעינים והרגלים ירוצו אל הדבר החשוק והידים יתפעלו להשיגם ובכלל כל האברים והחושים נכספים לתאות הגוף ובעת שיכניע האדם תאוותיו וימשול עליהם עם היות כל כחותיו מתנגדים לפעולתו הוא יותר גדול במעלה ובגבורה מן האיש הלוכד עיר בגבורתו אחרי שיש לו בלכידת העיר עזר גדול שכל כחותיו יתפעלו לעזרתו.
ואחרי שהזכיר החכם ענייני משכיל והכסיל לימד דבר אחד להשבית מדנים בין החכם והכסיל כי לא ימצא נחת ביניהם בענין אחר. והוא שאמ' כשיהיה ביניהם ריב בחיק יוטל הגורל וה' הוא שסדר הגורל וטובה פת חריבה שתעלה לאיש בגורלו ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב. מכל מקום החכמה היא על הכל כי עבד משכיל ימשול בבן מביש וגו' ולא תספיק מבלעדי הכוונה הטובה כי הכל הולך אחר כוונת הלב וכמו שיש מצרף לבחון הכסף וכור לבחון בו הזהב כן בוחן לבות הוא ה'.
ותמצא מרע שהוא מקשיב על שפת און והוא גם שקר מזין על לשון הוות ולועג לרש ומחרף עושהו ושמח לאיד חבירו ואין אחד מהם שינקה אחרי שהאל ית' בוחן לבות וכליות.