אמר השיבה אעפ"י שמאסוה העלמות ובחורי חמד לפחיתותם היא עטרת של תפארת לבעליה מפני שהיא לא תמצא רק בדרך צדקה והענין שלא יגיעו לשני השיבה רק האנשים הצדיקים העושים צדק לנפשם ולזולתם. כי הרשעים שהם בהפך הצדיקים בעבור רשעם לא יחצו ימיהם כי הם יפעלו הרע לנפשם ולזולתם ומתוך כך יהרגו מיד אויביהם או יענשו מצד המושלים ומנהיגי המדינות. ואם כל זה לא יהיה יחול עליהם העונש האלהי ויאבדו מתוך הקהל ולא יגיעו לשני השיבה. ולפיכך אמר כי השיבה היא עטרת תפארת לבעליה מפני שהיא מעידה שבעלה הלך בדרך הצדק. מצורף אל זה היות שני השיבה השנים אשר יגער האדם בתאוות הזמן ויתקררו התאוות הגופניות ויתקרב האדם אל האלהים. ואל זה כוון באמרו בדרך צדקה תמצא כלומר השיבה היא עטרת של תפארת לפי שעמה ידרוך האדם בדרך היושר והצדק ולא ילך אחרי שרירות לבו.
וזה הפסוק דבק עם הבא אחריו ואמר כי השיבה היא עטרת תפארת לבעליה ואע"פ שבעל השיבה לא יחשב מאז גבור ולא מכלל הלוכדים עיר מכל מקום טוב הוא בעל השיבה שהוא ארך אפים יותר מן הגבור והוא מושל ברוחו בסבת השיבה והיא מעלה יותר גדולה ממעלת האיש הלוכד עיר.