אמר כי לפעמים יהיה דרך מן הדרכים ישר לפני איש ויבחרהו לדרוך בו כדי להתרחק מן הרע וימצא לבסוף שאחרית הדרך ההוא מביא האדם אל המות. וכוון במאמר הזה להודיע שאין לו לאדם לסמוך על דעתו בבחינת הטוב והרע רק יקבל עצה מן החכמים כי החכם שבאנשים צריך לעצה.
או ר"ל שצריך האדם שלא ילך אחר דעתו וסברתו במה שאין השכל האנושי מגיע אל החקירה בו. אמנם צריך שיסמוך אל הקבלה ואל דברי התורה והנביאים בדברים שהם מעמד שכל. כי יש סברה שתהיה ישרה לפני איש מאנשי העיון לקוצר שכלו וכשיתבונן בה המבין ימצאנה דורכת דרך המות כלו' ימצאנה שהיא אמנה נפסדת וסברה כוזבת גורמת אבדן הנפש.
ובעבור שהזכיר למעלה מזה לב חכם ישכיל פיהו וכן צוף דבש אמרי נועם וכו' שהם שבח הדברים הנאמרים דרך שכל וחכמה הזכיר עתה הדברים אשר לפחיתותם גורמים היזק ואמר כי כל העמל וההיזק שיבא על האדם הוא במה שיחטא הוא בעצמו על נפשו בדברי פיו והוא אמרו נפש עמל עמלה לו במה שחטא עליו פיהו ומדרך איש בליעל שהוא כורה רעה ועל שפתיו דבריו שהם מזיקים כאש צרבת. וכן איש תהפוכות ישלח מדון בדבריו והנרגן בדברי רכילותו מפריד אלוף. וכן איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא טוב ויש שיקרוץ בשפתיו ולא יוציא הרע שבלבו בדבור והוא אמרו עוצה עיניו לחשוב תהפוכות קורץ בשפתיו ולא תחשוב שהוא עושה היזק מועט כי הוא כלה רעה כלומר בקריצת שפתיו לפעמים גמר הרעה עד תכליתה. ואלה הם דרכי הרשעים שלא יחצו ימיהם. אמנם עטרת תפארת היא השיבה מפני שמורה שבעליה דרך דרך הצדקה.