אמר כי המעט שיקנה האדם מן הממון ביראת ה' וביושר ולא יונה זולתו בקניית הממון ההוא הוא יותר טוב ויותר מועיל לו ולנפשו מן הממון הרב שיקנהו בעול ובחמס ובתרמית ומהומת ה' מוכנת להמצא בו כי המעט מהממון שיקנהו ביראת ה' יעמוד לו ולבניו ותחול עליו ברכת ה'. אמנם הממון הרב שיקנהו בעול לא ישאר לו כענין קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. ואפשר שכוון גם כן לומר כי טוב לאיש שיקנה מן החכמה שיעור מעט מה שיספיק לו לפי שכלו ולא תטרידהו חכמתו מיראת אלהיו והענין שלא ישומם בעבור רוב חכמתו ולא יטרידהו חקרו מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור עד שתפסד עליו אמונתו.
מאוצר רב ומהומה בו כלומ' טוב לו זה משיקנה מן החכמה דבר גדול מה שישומם בעבורה לרבוייה ותפסיד עליו אמונתו על הדרך אשר דרכו קצת מן החכמים גדולי המעלה שזכרו רבותינו ז"ל שנכנסו לפרדס קצת מהם הציץ ונפגע והענין שנפרדה חכמתו כי לא יכול לסבול עוצם השגת העצמים הנפרדים וקצת מהם נפרדה אמונתו כאחר שקצץ בנטיעות כלומר שהניח המצות המעשיות ובז להם לפי אחד הפירושים שנפרש בפסוק דבש מצאת אכול דייך בארוכה.