אמר כי המענה הרך ישיב החימה אחורנית כי בעת שיכעס מלך או שופט או איש על איש והוא ישיב אליו דברים רכים וערבים יניח אותו מרגזו וישיב החימה שכבר התנועעה אחורנית. ודבר עצב כלומר אם ישיב אליו דברים שיעציבוהו הוא גורם אליו שיכעס עליו יותר ויותר. והזכיר הכעס בלשון אף לפי שבו יראה. גם דרך הכעס להגביה אפו בעת כשיגדל כעסו.
ואפשר שזה הפסוק דבק עם הפסוק שלפניו שאמר רצון מלך לעבד משכיל ואמר הסבה שרצון המלך הוא לעבד משכיל כי המענה רך של עבד כשיהיה משכיל ישיב חמת המלך אחורנית. והסבה שבעברתו תהיה העבד כשיהיה מביש היא כי דבריו שיהיו דברי עצבון יעלו כעס באף המלך כי לשון החכמים תטיב דעת ולכן יהיו לרצון אל המלך ופי כסילים יביע אולת ולכן יעלו אף ואם יהיה המלך הנז' באמרו רצון מלך לעבד משכיל מלך המלכי' הקדוש ברוך הוא יהיה ענין הפסוקים נכון בהם גם כן.
וסמך אליהם בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים כדי שלא יחשוב הסכל לומ' מי רואה ומי יודע מה שנעשה בסתר כי בכל מקום עיני יי' צופות הרעים והטובים ולכן יש לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. או יאמר כי אף אם המלך לא יכעס על הכסילים שיביעו אולת יש עין רואה ואוזן שומעת כי בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים ולכן יש לכל אדם להזהר בלשונו ולא יביע אולת כי מרפא לשון עץ חיים וכשיהיה סלף בלשון יגרום שבר ברוח בעליו.