אמר כי הצדקה והוא השלמות תרומם מעלת האומה. וחסד לאומים כלומר קלון וחרפה יהיה אל האומות בעת שיהיו בעלי חטאת. ולשון חסד מן חסד הוא שעניינו הקלון וחרפה. או יאמר כי העם כשהם מתנהגים בדרך הצדק והוא היושר ובעת שיחטא איש יענישהו הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאסורין כפי החטא הגוי ההוא יתרומם ויגדל במעלה מפני שיזהרו הרשעים מחטוא בידעם כי תלקח מהם נקמה. אמנם אם לא יתנהגו עם החוטאים בדרך הצדק להענישם רק שיתנהגו במדת החסד ויחמלו עליהם וימחלו על עונם לא די שלא יתרוממו אלא שיביאו עליהם חטאת ואשם כי החסד והרחמנות על הרעים אכזריות על הטובים .
וצריך לדעת כי זה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוקים שלפניו וזה כי אחרי שהזכיר ענין המלך באמרו ברוב עם הדרת מלך והזכיר תארי המלך שיהיה ארך אפים ורב תבונה ויהיה לו לב מרפא ולא יעשוק הדלים חזר לזרז העם שיניחו המלך או הרוזן לעשות המשפט מאי זה איש שיזדמן ולא יכיר פנים במשפט כקטן כגדול ישמע כי כשהמלך יעשה הצדק והיושר ולא יטה ממנו ימין ושמאל ואם יבקשו ממנו שיתנהג עם החטאים בדרך הצדק יביאו עליהם חטאת. ואחרי שהזכיר זה זרז האנשים הרוצים לעמוד בעבודת המלך ואמר כי רצון המלך הוא בעבד שיהיה משכיל ועברתו תהיה על העבד המביש יולדיו או אדוניו.