אמר כי מי שהוא עושק הדל בעבור שאין לו עוזרים כי דל מרעהו יפרד הוא מחרף עושהו כי הדל אין לו עוזר כי אם ה' ית' וזה שהוא עושק אותו ואינו מניח הענין בעבור הבורא ית' כביכול הוא מחרף אותו. ואמר אחד מן חכמים איך לא אירא לגזול מי שאינו מוצא עלי עוזר זולתי הבורא ית'. אמנם מי שהוא חונן האביון הוא מכבד הבורא ית' כי אינו עושה זה רק מאהבתו ית'.
ואפשר שקרא דל החלק השכלי ואמר כי מי שהוא עושק החלק השכלי שגוזל ממנו לחם חוקו והם המושכלות הוא חרף עושהו כלומר עבר על מצות אלהיו שצוהו לבכר את בן השנואה על פני בן האהובה כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. ומי שהוא חונן האביון והוא החלק השכלי וימליכהו על כחות נפשו הוא מכבד ה' ית'.
ואפשר שהכינוי במלת עושהו שב אל האיש העושק ואמר כי מי שהוא עושק החלק השכלי מכחות נפשו שהוא הדבר אשר בו נתעצם הוא חרף עושהו כלו' חרף הדבר שהוא עצמותו והמשלים צורתו והעושה אותו מה שהוא כי אין האדם אדם מצד הכחות שישתתף בהן עם שאר בעלי חיים רק בחלק השכלי אשר בו נתעצם.
וכן הכינוי במלת ומכבדו שב אל האדם כלומר הוא יכבד עצמו ועצמותו מי שהוא חונן האביון שהוא הכח השכלי.