אמר כי רבוי העם הוא הדור המלך והענין שכבוד המלך תלוי בהיות לו עמים רבים סרים אל משמעתו. ובאפס לאום כלומר ובעת שלא יהיה העם רב הוא מחיתת רזון כלומר שפלות האדון. ואפשר שכוון החכם הזה לומר כי המצאת הבורא ית' את העולם לא היה בעבור צרכו לדבר מדברי העולם רק ברוב עם הדרת מלך כלומר המציא העולם בעבור שתראה הדרתו וגדולתו וחכמתו לא שיצטרך במציאותו ית' לאחד מן הנמצאים.
וכבר ביארו קצת מן החכמים כי הסבה אשר בעבורה המציא העולם עתה מזמן קרוב ולא המציאו במה שלא סר הוא לגלות אלינו כי הוא ית' שמו היה מספיק במציאותו מבלעדי שאר הנמצאות ולכן נקרא שדי כי הוא ית' ההספקה הגמורה.
ואחרי שהזכיר המלך והרזון סמך אליו ארך אפים רב תבונה להודיע שהמלך והרוזן המנהיגים העם צריכים להיות בעלי אלו המדות והם להיות ארך אפים ורב תבונה כי לא תספיק האחת בלתי האחרת. ואם יהיה המושל או הרוזן קצר רוח הפך ארך אפים הוא מרים אולת וחיי בשרים הוא כשהמלך או הרוזן יש לו לב רפה שלא יקנא בממון זולתו ורקב עצמות הוא כשהוא מקנא בטובת זולתו כי ישתדל לקחת ממונם. ואם יגיע מרשעו לעשוק הדל הוא מחרף עושהו ומכבד ה' ית' הוא האיש החונן אביון. ואחרי שהוא מחרף עושהו בעשיקת הדלים ידחה ברעתו אמנם הצדיק הוא חוסה במותו לקצור פרי מעשיו. ואם בקשת להבחין בין החכם השלם ובין אותם שיחשבו חכמים ואין הדבר כן תוכל להבחין בענין זה שבלב האיש הנבון תנוח החכמה אמנם בקרב הכסילים שיחשבו חכמים תודע.