אמר כי האדם שהוא מבזה ומכלים ריעיו הוא חוטא בעת שלא יהיה חברו ראוי אל הבזיון ההוא. כי אם יהיה ראוי אל קלון והוא שיחטא אל ה' ית' או לבני אדם בעניין שיהיה ראוי לקבל קלון אז לא יקרא חוטא מי שיבזהו. וקרא חוטא המבזה מי שאינו ראוי אל הבוז מפני שזה יבוא מנפש פחותה וסכלה שהוא חכם בעיניו ויראה כל האנשים תחת מעלתו לפי ראות עיניו וזה לסכלות גמורה. ועוד שהחכם לא יביט לקצור זולתו רק יביט לקצורו וישתדל לפרוע חובות הבורא ית' עליו ויראה כל אדם למעלה ממעלתו ואפי' אותם שאין להם בחכמה יד ושם כמוהו יאמר אולי אני מקצר יותר בעבודת ה' מהם כי אני אם חכמתי יותר ממנו אני ראוי אל העונש ביודעי קיצורי בעבודת אלהי ואדע מה שנתחייבתי לפרוע מחובות הבורא עלי ולא השתדלתי לפרעם והוא עם סכלותו איננו מזיד כמוני. ויראה כל אדם במעלה יותר גדולה ממעלתו ומתוך כך לא יבזה רעיו רק יכבדם בחשבו שהם גדולי המעלה. וזה שהוא מבזה רעיו הוא חוטא לה' ית' ולאנשים ואוי לו ואוי לנפשו.
ואם לא נזכר ויורה עליו אמרו אחר זה ומחונן ענוים אשריו והוא שאמר כי מי שמחונן הענוים ולא יבזם אשריו. או יאמר בז לרעהו החוטא בעת שיחטא ומי שהוא מחונן ענוים אשריו. וכן מי שמבזה היצר הנקרא רעהו שהוא החוטא והמחטיא ומחונן הכחות השכליות הנקראים ענוים אשריו.
ואפשר שכוון לומר כי הוא מגונה לאדם לבזות אדם אחד מחטא שהוא גם בו. ואמר כי מי שיבוז לרעהו מדבר שהוא רעהו באותו החטא הוא חוטא. גם נכון לומר שיהיה אמרו בז לרעהו שלא יבזה אדם לגמרי המלך זקן וכסיל אעפ"י שהוא משונאי הרש כמו שאמר גם לרעהו ישנא רש. ולפי שאמר למעלה מזה שראוי הוא שיהיו הכחות הגופניות נכנעות ושחות אל החלק השכלי בא לומר שעם כל זה אין לבזותו לגמרי ולמנוע ממנו הדברים ההכרחיים והוא אומרו בז לרעהו חוטא. אמנם לא תחשוב עם כל זה להתאכזר על הכחות השכליות והוא שאמר ומחונן ענוים אשריו.