אמר כי האדם שהוא רש לא די שהרחוקים ירחקו ממנו ולא ירחמו עליו אלא שגם לרעהו והם אותם שגדלו עמו ישנא כי מפני שהם צריכים תמיד להעניקו ולקבל עול ממנו ישנאוהו. אמנם האדם שהוא עשיר לא די שקרוביו יאהבוהו אלא אפי' הרחוקים יאהבוהו מפני שיקבלו ממנו תועלת או יראו שיהיו אוהביו לתקות קבלת תועלת ממנו.
ואפשר שקרא רש החלק השכלי שקראו בפסוק הקודם צדיק מפני שכל כחות הגוף ישנאוהו לפי שהוא מטבעו והמכוון ממנו לבקש המושכלות ולהרחיק התאוות. וקרא עשיר המלך זקן וכסיל והוא יצר התאוה ואמר כי אוהביו רבים כי הוא ימצא כל כחות הגוף נשמעים אליו וסרים אל משמעתו.
ובעבור שהזכיר בפסוק הקודם כי הראוי והמכוון הוא שכחות הגופניות יהיו עבדים אל הכחות השכליות חזר ואמר אעפ"י שהמכוון הוא כן. המציאות על הרוב אינו כן אלא שהרש והוא הכח השכלי שהמכוון ממנו הוא שימלוך על כחות הגוף הוא שנוא נפש כל הכחות ואפי' לרעהו. ואפשר שקרא הכח המדמה רעהו. ואוהבי עשיר רבים כלומר שהמלך זקן וכסיל והוא שקרא עשיר אוהביו הם רבים כי כל כחות הגוף סרים אל משמעתו. ובמעשה הזה תהיה הנפש הבהמית אשר המכוון ממנה שתהיה שפחה אל הנפש המשכלת ושתהיה שנואה תשוב להיות בעולה ותירש גבירתה כמלוך העבד וישבע מתאוותיו הנבל.