בעבור שזכר למעלה מזה יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות אמר גם בשחוק יכאב לב כלומר כמו שיתעו קצת אנשים בבחינת הדרך הישר כן יתעו בענין השחוק גם כן. וזה שהשחוק והוא השמחה שיחשבוהו האנשים טוב גמור בסבתו יבא האדם לידי כאב לב ואחרית השמחה לבוא אחריה תוגה ועצבון. ויהיה הה"א שבמלת ואחריתה התחלת תיבת שמחה וכאילו אמר ואחרית השמחה תוגה. או יהיה ענינו ואחריתה של שמחה תוגה. ואפשר שכוון במלת שחוק השחוק שיהיה בפה שהוא סגולת האדם ולפי שהשחוק הוא רעש וגעש מגידי החזה שיסתער הרוח בהם כשירבה השחוק יכאב לב בעליו וזה דבר ידוע. וזכר השחוק מבין שאר עניינים למשל והוא הדין כי כל דבר תענוג ושמחה יכאיב לב האדם לפעמים כי אם תהיה השמחה בקנייני העולם לפעמים יאבד אותם האדם לשעתו ואחרית כל שמחה זמנית להיות נמשכת אחריה התוגה.
ואחרי שהזכיר יש דרך ישר לפני איש וכן בענין השחוק יש ששחוק טוב ויש שחוק שיכאיב הלב נתן כלל אחר ואמר יהיה האדם מי שירצה חכם או סכל בעיניו סופו שישבע מדרכיו ואעפ"י שאיננו ידוע לסכל או לרשע כי הוא סוג לב ואין מי שידע מה בלבו סופו שישבע מדרכיו והאיש שהוא טוב במוחלט הוא מעליו כלומר למעלה ממדריגתו בעבור שלא יאמין לכל דבר רק יאמין הדברים שהתבארו במופת. אמנם הפתי יאמין לכל דבר והערום הוא יבין לאשורו כלומר לרגל המלאכה אשר לפניו ובעבור היותו חכם הוא ירא מן הדברים שיראה ספק בעשייתם ובכן יהיה סר מכל דבר רע שלא ידבק בו. או יאמר שבסבת חכמתו יסור מעשות הרע והכסיל מתמלא עברה ובוטח להנצל בלא אמצעות חכמה.